| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2003
השבת יצאה, וגם אני. עדכונים מפסטיבל שנגמר.
לשמוע ג'אז ברדיו, בלי מילים, יכול לפעמים לעצבן אותי. ג'אז זה מצברוח.סוג של State of mind. קצת כמו התעלסות אולי. אני יכולה לאהוב את זה נורא, אבל אם אין לי חשק, אז לא יעזור לעמעם את האור. הלחישות נשארות צורמות והנגיעות מטרידות.
אבל במופעים חיים של ג'אז תמיד יש איזה קסם, ואני נכבשת בו כל פעם מחדש. מתוך חשכה כחולה ומערטלת, פתאום ...
(אני מנסה לכתוב פה איך היה אתמול, וכל מה שעולה בי זה תאורי זימה. אולי זה בגללי. יכול מאוד להיות. :). וגם אולי, צודק מי שאומר שג'אז זה סקס דרך הראש לתוך הנשמה)
כשזה חי, אני יכולה לאהוב את (ועִם) המוסיקה הזאת בטירוף.
אז אתמול סקסופון ליטף פסנתר. צלילים ראשונים עשו אהבה ומוסיקה נולדה. לידה ממש: צירים. זיעה ומי שפיר. נשימות ראשונות ובכי. חבל טבור.
קודם היו שם צלילים בודדים, ופתאום מוסיקה שיונקת, נוגעת. נרעדת- אבל מעיזה. תוך ארבע דקות באויר העולם ובלי פחד היא כבר מדלגת מעל סולמות ותיבות ושוב היא עושה אהבה.
ליטופי-סקסופון: מאהב שמחפש רק אנחות של עונג, עמד מולי והעביר בי אצבעות רכות. לחש אלי: רק שבי פה. רק תהיי ותתמכרי. ולידו פסנתר ליהט בחוקים של משקל וקצב, כמו לולין במקלות בוערים בקרקס. ולא יכול להיות שהיו שם רק עשר אצבעות. ולא יכול להיות שהן מחוברות לאיש אחד.
ותם פסטיבל ג'אז, בלוז ווידאוטייפ 2003. הופעה של בילי הארפר (סקסופון) ולארי וויליס (פסנתר). קוראים לזה מפגש ענקים.
נ.ב: מי לימד את ההוא בתמונה לנגן? הידיים שלו הפוכות!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
