~

הוא אומר לי משהו, ואני מגלה בדיעבד שלא הבנתי למה הוא התכוון.

הוא מדבר אלי ב"את זה" ו"אותה" במקום במילים מפורשות

אני מפרשת ככה

והוא מתכוון אחרת

ובסוף יוצא שאני לא בסדר

כל הזמן השבוע יוצא שאני לא בסדר

ואני מתנצלת מיד כשזה מסתבר

כי באמת אני לא מתכוונת

וזה כבר הופך להיות

בלתי קביל בעליל.

הוא בטח מאוכזב ממני.

מהצד זה בטח נראה כאילו אני עושה לו דווקא.

ככה מאבדים חברים, אני אומרת לעצמי

ואחר כך אני עונה לעצמי

שזה לא בכוונה, שאני לא מבינה. שאני לא יכולה לנחש למה לעזאזל הוא מתכוון

ומשהו בי מתריס

אולי כי את לא מקשיבה

אולי כי את חושבת רק על עצמך

ולא מספיק על מה הוא צריך.

אם היית חושבת מה הוא צריך

היית יודעת גם מחצאי הדברים שלו

וגם אם הוא לא היה אומר בכלל.

וזה כנראה נכון. 

זה נכון?

אולי

מאה שנים של בדידות עשו אותי ככה.

הוא יקר לי כל כך.

אני פוחדת שהוא נשמט לי

שביר

ואני לא יודעת איך לתפוס אותו באויר

ולהחזיר.