~

זהו. אני מותשת

העייפות בנתה לה מאחז (לא חוקי!) בכפות הרגליים שלי  ובעורף. אני הולכת לשטוף את זה ממני שעה ולישון בלי לזוז מילימטר.

אחר כך אני עוזבת הכל כמו שהוא (בערך), ונוסעת.

אם מחפשים אותי מחר, או מחרתיים,  תמצאו אותי אי שם בצפון הרחוק, עם הרגליים במים, הראש בצל העצים והאף באיזה ספר. זו תהיה מנוחה נכונה.

להתראות בשבוע הבא.

 מה נחה?

נ.ב. - סוף דבר:

הוא אמר: את לא יודעת כמה כעסתי עליך אתמול.

אני אמרתי: אני יודעת הייטב. אי הבנה מטופשת.

ואחר כך הסברתי לו מה אני הבנתי כשהוא אמר חצאי מילים ובעצם התכוון למשהו אחר.

והוא חייך ואחר כך אמר: נכון הביצוע של שלומי שבת ל"בראשית" היה נהדר?

ואני אמרתי: נכון. בכלל זה שיר מדהים. מעניין מי כתב*.

וכבר האויר נעשה קל יותר סביבנו

ואי ההבנה ההיא הפכה לאגב.

*אהוד מנור. כי מי עוד יכול לכתוב מילים כל כך פשוטות וכל כך אוהבות.

"גן בעדן גן בלי שער

משמיים גשם טוב ניתך

אלוהים היה רחום עם שחר

ולמשמרת נתן הוא לי אותך"