~

אני כל כך מרוכזת בעצמי. אני עסוקה בלהכיר את הרקמות שמרכיבות אותי מבפנים. אני עסוקה בלקדם אותי אל עבר העתיד, להיות טובה, להגיע להשגים. אני עסוקה בלכתוב מילים, לקטוף לימונים, לטייל עם הכלבה, לשתול פרחים. אני עסוקה בללכת לקולנוע ולשמוע מוזיקה ולכעוס על המכונית שלי וללמוד עוד שפה. אני עסוקה עד מעל הראש בפרפורי הבטן של בין דבר לדבר (סוף העבודה, תחילת המחקר). אני עסוקה בהורים שלי החמודים, השקועים בקריאה, קרובים זה לזו, כשאני נכנסת לסלון שלהם בלי הודעה מראש. אני שקועה בחברים שלי היקרים, בשמש שמאירה לי בבוקר את החדרים, בגעגוע לאחינית שמזמן לא ראיתי ולסבתא שפעם הייתה אישה שלמה ועכשיו היא נפש אבודה בגוף מתפורר. (אחרי הראש, הלב זוכר). אני עסוקה בכפות הרגליים שלי הכואבות. אני שקועה במיטה הרכה שלי, הריקה, ושקועה בבדידות, אבל רק לפעמים.  וכל הזמן ברקע - כמיהה. געגוע למישהו שעוד אין לו פנים והצורך לתת ולקבל ולעשות אהבה עד סוף הימים.

אני מרוכזת בעצמי ומלאה בעצמי כל כך,

שאין אלא לקבוע חד משמעית,

שאני טיפוס אגוצנטרי, סוציומט ונאלח.

פחחח.

ומי ירצה אותי ככה.