~

היא בת חמישה חודשים, לבנה, מנוקדת שחור. יושבת מתחת לנדנדה ומלחכת עשב. חמודה כזאת. תינוקת.  מתרגלת לאט לצעדים על אדמה במקום על מרצפות. רואה בפעם הראשונה יונה. חתול. מטוס. שומעת חלב מוקצף במכונת הקפה ונבהלת. אתמול עוד רדפה אחרי בין החדרים, שלא להשאר לרגע לבד. היום היא התחילה לקנן בפוף הישן שקיבלתי מנלוש, ואם אנחנו בפנים היא שוקעת בו לתוך שינה תינוקית, מקסימה, ולא איכפת לה מהנדודים שלי בין המטבח לשירותים לסלון לחדר השינה.

אימצתי עֶגְלָה. אם בגילה היא בגודל הזה, עם כפות הענק האלה, היא באמת תגדל להיות פרה קטנה. פרה קטנה עם עיניים טובות. ואיך מישהו יכול היה בכלל לעזוב מתוקה כזאת, ואיך חייתי חמישה חודשים שלמים בלעדיה. (היא נולדה לבית הזה, למקום הכלבי שבי שהתפנה).

תמונה שאחותי צלמה אתמול.

וכמה אהבה יש בי. זה מדהים אותי כל פעם מחדש. מסתובבת בעולם הזה ואוהבת. אוהבת ממש. דואגת ומתגעגעת ורוצה שייטב, לכל כך הרבה דברים, ואנשים, וחיות, ומקומות. ואיך יש בי מקום לכל זה אני לא יודעת.