| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2003
מי שעומד מאחורי ומלפני ומצדדי הוא העומד.
לכבוד פורים
"איש אחד התחפש בפורים לתנין
והחיקוי היה כל כך מדוייק -
עד ששני ציידים בלי לחשוב
התנפלו עליו ברחוב
ועשו ממנו ארנק.
בשנה אחרי זה הוא התחפש למלפפון.
והתחפושת הייתה כל כך מוצלחת -
עד שאשה אחת עם סכין
עשתה ממנו סלט בצלחת.
אז אחרי שנתיים, כדי לא להסתכן,
הוא התחפש לכלב - ונראה נהדר.
ואז באו וטרינרים מהעיריה
ושמו אותו בהסגר, כי לא היה לו מספר."
(אפריים סידון, שירים רעים לילדים טובים, ספר חובה).
הקונפליקט.
החיים זה לא שחור או לבן. אני יודעת. אני אשה מִנסרה (החיים עוברים דרכי ונשברים לכל אורכי הגל). אבל בקונפליקט הזה, נדמה שיש רק שני צדדים חדים. התחום האפור נמס ואיננו. כמו דלת, רק שאי אפשר לעמוד מתחת למשקוף.
כמו שעכשיו, זו ממברנה בררנית, העולמות (הריאלי והוירטואלי) נשארים מופרדים בה, כמו משחק של ים יבשה, ואני קופצת בינהם, פעם שוחה עם דגים, ופעם רודפת אחרי לטאות.
הדרך השניה היא למחוק את הקו. באבולוציה מזורזת לתת לדגים לגדל ריאות ולצאת מהמים, וללטאות להסתכל (עם מסכה ושנורקל) ולראות אותי שוחה. אז, במקום שני עולמות לדלג בינהם יהיה לי עולם אחד, רחב מאוד, ושום מימד אחד להתחבא בו.
ההתחבאות הזו
ההתחבאות הזו פתאטית וקסומה. כמו ילדה שמכסה את העיניים בידיים, והעולם איננו.
ממי בעצם אני מתחבאת?
עכשיו
לשבור את הכלים בשקט.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
