~

לכאורה בסדר. הימים עוברים מהר. גם השבועות. הבית מסודר (כלים: בכיור. בגדים מלוכלכים: על הכורסא. כל הספרים: בחמש ערמות במסדרון). הרצפה נקייה והמגבות מכובסות והמצעים ריחניים. הבגדים המכובסים תלויים על החבל (כבר ארבעה ימים). אתמול הסתפרתי, והמקרר מלא בירקות והשמש חמה ויש פירות על העצים. 

אבל לא טוב לי. הלילות שקטים והגוף כואב לי מבפנים ופצעים ישנים נדלקים ואני מתגרדת עד שהגלדים נבקעים ואני (סליחה רגע), אני מוגלה ודם. זה זמן לא כל כך טוב.

בעבודה קיבלתי קומפלימנטים, וניצלתי את המומנטום בצורה ראויה להערכה כדי להציע שאעבוד מהבית (ברעיונאיות וכתיבה), כשיתחילו לי הלימודים. במעבדה התחברתי לאנשים הנכונים (עובדי השטח) שלוקחים אותי בטרקטור לשדות ולמטעים, להביא דברים טעימים.

אתמול: חצילים ופלפלים (רגילים וחריפים), עגבניות תמר, ליצ'י (מ-3 זנים), ענף של אקליפטוס לימוני.

היום: מנגו וסברס, וגם

קישוא אחד ענק ("קחי, אבל אל תגזימי"). אני צריכה מתכון למשהו טעים מחצילים.

גיליתי בי את "תסמונת ה-300 שקל"(TM): אני לא קונה דברים שאני ממש רוצה (שמלה. תיק. סנדלים) שעולים בסביבות ה- 300 שקל, כי זה יקר, והחודש קשה (הנחתי לאמא לעזור), ואלו מותרות, ואולי בחודש הבא. מאידך, אין לי שום בעיה לקנות שלושה דברים שאני לא ממש צריכה, במאה שקל כל אחד, ואפילו לא לשים לב. לאור הגילוי המסעיר: סנדלים, here i come. נפרוס אתכם לתשלומים (ואיך לעזאזל אבחר).

אבל לא טוב לי.  בלילה שוב הקאתי ואחר כך מרוקנת לא ישנתי כי כאבו לי הפרקים בכל התנוחות כולן. זה זמן לא כל כך טוב.

*

"

האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד, ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם,

ומחשוף כך-רגלך ילטף בעלי האספסת, או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם.

או מטר ישיגך בעדת טפותיו הדופקות, על כתפיך, חזך, צוארך וראשך רענן.

ותלכי בשדה הרטב וירחב בך השקט - כאור בשולי הענן.

ונשמת את ריחו של התלם גשוֹם ורגוֹע, וראית את השמש בראי השלולית הזהוֹב,

ופשוטים הדברים וחיים, ומתר בם לנגוע, ומותר, ומותר לאהוֹב.

את תלכי בשדה. לבדך. לא נצרבת בלהט השרפות, בדרכים שסמרו מאימה ומדם.

וביוֹשר-לבב שוב תהיי ענווה ונכנעת כאחד הדשאים, כאחד האדם.

"

(האמנם, לאה גולדברג).

*

אני שם.

*

לו היית כותב לי, היית כותב לי שדות גולדברג ("יפתי שלי, אל תלכי לבדך"), 

אבל אינך, ולי לא טוב.

אני יכולה להחליט שזה בסדר, שלמרות הכל דווקא טוב

תראי כמה טוב. תראו כמה טוב!

בבית טוב ובעבודה טוב ובמעבדה טוב ובשדה טוב,

ולכתוב פסקאות ארוכות ויפות

שיש בהן ריח עוגיות

ומגע של רוח של ערב

וטעם של עגבניה חמה באמצע השדה*

אבל אין לי כוח. אין לי כוח.

תבינו,

זה זמן לא כל כך טוב.

*אין כמו לעמוד באמצע השדה ולאכול עגבניה חמה משמש.

בכלל, אין על ירקות בטמפרטורת השדה.