~

1. האויר בחדר שלי עומד, חם כמו אדים מתוך סיר, אבל עם ריח של כלום. הכלבה למרגלותי, מתנשפת ומצמידה את הבטן למרצפות. אני עושה את אותו הדבר, אבל עם כפות הרגליים. על המסך מושענת מעטפה כתומה שאני צריכה לשלוח עד ה-15 לחודש. הכל מוכן. נשאר רק להוסיף את הצ'ק ולשלוח. אז למה אני לא שולחת? סתם. כי אין לי צ'קים. אפשר גם באשראי. סתם סתם.

3. קניתי סנדלים חדשים כדי לדחות את קץ המדרסים, ועכשיו לא רק כואבות לי הרגליים, אלא גם יש לי יבלות. מטאפורה אקטואלית:  העור, כמו הפנים הנחושות, לא מתרכך מול הכאב.

4. במחקר אני קצת תקועה. מנחה אחד בחו"ל ומנחה אחר במילואים, והפירות על העץ מבשילים ולא חשוב מה אני עושה הם לא נופלים. הפלוץ שאמור לעזור לי במולקולרית מתחמק כבר שבוע. "אני לא יודעת להיות נודניקית", אני אומרת לו, "אבל תבין, אני פשוט לא יודעת לבד". הוא מבקש סליחה. אולי מחר. (הא הא חנוך לוין. אולי מחר!). אני רק חצי מאמינה לזה.

5. אני לא ישנה מספיק. זה בגלל שיש לי חוסר יכולת ללכת לישון לפני שמאוחר מדי. זה משהו מהילדות. שיא מרד ההתבגרות שלי היה לא ללכת לישון בזמן. אחר כך כבר הפסיקו להגיד לי, אבל ההרגל המטופש השתרש, ומגיעות השעות האלה שאני כבר בקושי מצליחה לראות את האותיות (במסך או בין הדפים), וכותבת משפטים סתומים (מנציחה את הלאות יש לומר), וממלמלת לעצמי -" לכי כבר לישון לכי כבר לישון ילדה, את תיכף קמה!", והמילים האלה הם כמו סומסומהיפתח לרפלקס המותנה של "טוב, אבל אני חייבת לבדוק קודם דוא"ל", או "אני הולכת, רק אני גומרת את העמוד" ואני לא מפסיקה עד אפיסת כוחות. או אז!  או אז אני מוכרחה להתקלח שעה לפני שאני מכוונת את המאוורר למיטה ונושרת אל בין הסדינים. 

6. השמפו שקניתי בזכות הריח התגלה כאיום ונורא. יש לי באד-הייר-דיי קונסטיטוטיבי כבר כמה ימים, והרי לכם תובנה: באד הייר דיי זה אחד הדברים שהכי יכולים להרוס לי את היום. מילא הפרצוף, כבר התרגלתי, אבל השיער?!

7. מתוך 5 + 6 יוצא שבבוקר אני בקושי קמה. השיער לא מסתדר לי גם אחרי שאני תוקעת את הראש מתחת לברז, ומתוך השלמה עם המציאות המרה (אני מרגישה חרא, אני נראית חרא, זה הולך להיות יום נהדר!) אני עוטה על עצמי את החולצה הכי מהוהההה שיש לי בארון (זו עם הצווארון המתפורר שנשבעתי שאני אלבש רק כשאני מכסחת דשא), מכינה קפה,  ונוסעת.

8. רגע. פאוז. מכינה קפה? אה כן. עוד לא נגמרה השבעה על הקומקום החשמלי זצ"ל. עוד לא קניתי קומקום חדש. אז איך עושים פה נס קפה? אה! עם  מים חמים מהברז. עכשיו,שלא תבינו לא נכון, יש לי מים מאוד מאוד (מאוד!) חמים בברז. הבית הזה כולו הוא דוד שמש אחד גדול (ראה סעיף 1). אם אי פעם תתנדבו לשטוף אצלי כלים, ואני ממליצה לכולכם בחום (הא הא) שלא לוותר על החוויה הנפלאה הזו, זכרו להזהר מהמים החמים. מה רציתי להגיד? אה. כמה חמים שהם לא יהיו, קפה עם מים חמים מהברז זה איכס וגם בללעעעע.

9. אבל למי יש זמן להתעסק עם מקינטה בבוקר (לי. אם הייתי קמה בזמן או לחילופין מקבלת את העובדה שהמחקר שלי יהיה תקוע באותה מידה גם אם אני אחשוב עליו עם קפה בגינה שלי ולא במעבדה). אבל להתחיל את היום בלי קפה בשבילי זה כמו לוותר על היום הזה מראש  אז אני מתפשרת. זאת ועוד: אני יודעת שכשאני אגיע למחוז חפצי אני אשתה קפה גרוע בהרבה (מי אמר חלב עמיד ולא קיבל?), אז אני משלימה עם מר גורלי ומוסיפה סוכר ורצה החוצה.

10. מתניעה את האוטו, מגיעה לקצה היישוב, ופתאום תוהה איפה הקפה. השארתי אותו על אדן החלון כשנעלתי את השער. יופי!

11. אני מתחילה את היום בלי קפה. צריך להכיר אותי כדי להבין עד כמה ההשלכות של המצאותו או העדרו של קפאין בדם שלי בשעה הראשונה של הבוקר, עשויים להשפיע על המשך היום.

12.  ואז היום מתחיל ואז הוא נגמר. אני מרגישה כמו שאני נראית ונראית כמו שאני מרגישה. זה לופ שאין לו סוף. זה רע.

13. מי שידע איך יורדים מהגלגל הענק הזה, שיצביע על סעיף ויגיד לי "כאן".

אני עייפה.