| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2003
דברים שקרו וקורים ויקרו
זה היה שבוע מטורף. למרות, ואולי דווקא בגלל שני ימי החופש שהתקבצו לו באמצע. במקום לנצל אותם למנוחה ושינה וקריאה, ויתרתי על ההזדמנות להתחיל להנמיך את ערמת הספרים שמונחת לי ליד המיטה ועומדת להתמוטט לי על הראש, ומלאתי לי את השעות בעבודה ועבודה ועבודה.
אני אוהבת את העבודה הזאת, אבל אני צריכה חופש. אני צריכה חופש אמיתי.
החופש הזה, אם אפשר, צריך לכלול ניתוק של מערכות החשיבה. מערכות שאני לא מצליחה לנתק בזמן האחרון גם כשאני ישנה, וזה מעייף.
הבלוג גורם אצלי לעיסוק מוגבר בדברים שקורים סביבי. אני חושבת הרבה ומהר, והמחשבות האלה מתעבדות בי לתובנות ושינויים בתפיסה. הבלוג פועל אצלי כמו זרז בתגובה ספונטנית. הייתי גדלה לאותם כיוונים גם בלעדיו, אבל בטח היה לוקח לי הרבה יותר זמן.
אם יש משהו ברור שקרה לי מאז שאני כותבת בבלוג, זו עליה תלולה ולינארית בבטחון העצמי שלי. שמתי לב לזה באמת רק בשבועים האחרונים. עם התובנה הזאת באו גם ארבע הצעות לדייטים, ריקוד אחד סוער במיוחד במסיבת פורים (להלן), שני פרוייקטים חדשים בעבודה הישנה והצעת עבודה אחרת מפתה מאוד.
אני משוויצה קצת. אז מה. מותר לי לפעמים.
יום שני. מסיבת פורים.
הרגשתי טוב. המוסיקה הייתה טובה והשתייה חופשית. עוד כשעבדתי בתחום האלכוהול פתחתי מיומנות ראויה להערכה ב"לדעת מתי להפסיק", כך שיכולתי להתנדנד, מחוייכת ומבסוטה, מוקפת בחברים שלי.
.
עמדתי איתם, אבל הייתי דיי מרוכזת בעצמי. רקדתי מאוד, ומסביבי אנשים ומוסיקה התחלפו. מאחד מהם בוצ'ה מאוד התלהבה.
- "אני פותחת מועדון מעריצות ליתוס. איזה ריקוד זה היה..."
- מה?
- "מי זה היה החמוד הזה שרקדת איתו עכשיו?"
- אין לי מושג.
- "מממ. נראה טעים".
- הולך להיות לו לילה קשה.
- "למה?"
- הרגשתי בוצ'ה. הוא היה מספיק צמוד, והולך להיות לו לילה קשה.
בוצ'ה צוחקת ואודי אומר שאם הוא לא היה רואה הוא לא היה מאמין עלי, ומזמין אותי לבירה, ולא מנצל את ההזדמנות. מה הוא רוצה ממני הבנאדם הזה אלוהים יודע.
והמצב? אנלא יודעת. אני נוטה לחשוב שאין לי סיבה להתעסק יותר מדי בדברים שאינם בשליטתי. יש לנו חדר אטום ומסכה, ואם תהיה אזעקה אז נהיה שם, אבל עד אז אני שומעת דיסקים כדי להמנע מאינסוף מבזקים שאומרים אותו דבר. אם יקרה משהו חשוב אמא שלי כבר תדאג לעדכן אותי.
עכשיו למשל, לאונרד כהן וגשם, וחושך.
And you want to travel with her
And you want to travel blind
And you know that she will trust you
For you've touched her perfect body with your mind.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
