~

1. השסקים בשלים. אני אוכלת עד שכואבת לי הבטן. אחר כך באות הציפורים. כשהדררות באות לאכול אני חושבת שזה קצת סוראליסטי, להקה של תוכים ירוקים שיושבים לך על העץ. נעים לי להביט בהם ולחייך.

loquat באנגלית (גיליתי היום). מילה יפה.

סשה שיסה שיניו בשסק, סשה שיסה שיניו בשסק סשה שיסה שיניו בשסק סשה שיסה שיניו בשסק סשה שיסה שיניו בשסקסשה שיסה שיניו בשסק סשה שיסה שיניו בשסק סשה שיסה שיניו בשסק סשה שיסה שיניו בשסק סשה שיסה שיניו בשסק סשה שיסה שיניו בשסק סשה שיסה שיניו בשסק סשה שיסה שיניו בשסק סשה שיסה שיניו בשסק סשה שיסה שיניו בשסק. דייי.

זו ששתלה את הגינה הזו, היה לה שכל.

עוד לא היה שבוע אחד שלא היה לי בו פרי. ועכשיו במיוחד: הלימונים ענקיים וכבדים. ההדרים פורחים בריח משגע. הורדים שקטמנו מניצים. ועוד יש המוני פקאנים על האדמה שלא היה לי כוח לאסוף.

2. מדהים אותי איך ציוּן אחד גורם לי לאושר כזה שנמשך כל כך הרבה ימים. איך אני מלחשת אותו למי שרק אפשר, לא מתוך שחצנות אלא מתוך תדהמה. לא חשבתי שאני מסוגלת, והנה הוא מתנוסס לי, ארוך ומחוייך, בגליון הציונים. המסקנה המתבקשת היא כפולה:

א) במקצועות שלא בודקים בהם יכולות של שינון -  אני מוצלחת (חבל שאין יותר כאלה). 

ב) אם יש לזה כזו השפעה טובה וארוכת טווח עלי, אני מוכרחה לנסות לעשות את זה קצת יותר.

3. אני צריכה עוד עבודה. הלכתי לראיון והתקבלתי. עכשיו קונפליקט: 

זו עבודה שאני מאמינה בה. היא ערכית. היא חשובה בעיני. אני מתאימה לה כמו כפפה ליד. אני אהיה טובה בה, בלי ספק. היא קידום מקצועי חשוב בשבילי. היא תפתח לי דלתות לכל מני מקומות. יש משכורת גבוהה מאוד בצידה. היא דורשת לכאורה 4 שעות בשבוע, אבל אני יודעת שהיא תדרוש ממני השקעה רבה. כשאני עושה משהו כזה, שאני אוהבת באמת ומאמינה בו, אני נותנת את הנשמה. בנוסף, אין לי ספק שהצוות שאפגוש שם יהיה מורכב מאנשים שהם קצת כמוני. זה יכול להיות כיף.

עכשיו הקונפליקט: אני סטודנטית עסוקה. הלימודים לא באים לי בעיניים עצומות. אני צריכה לשבת וללמוד כדי להצליח.

ואני יכולה למצוא עבודה אחרת, במלצרות נגיד, מהסוג שאין צורך להשקיע מעבר לשעות העבודה. המשכורת תהיה חצי בערך. מצד שני, אפשר לבוא למשמרת, לעשות אותה וללכת, בלי להתכונן מראש. בלי ישיבות צוות. בלי ארועים מיוחדים מסביב. מצד שלישי בטח ידרשו ממני כמה משמרות במהלך השבוע ובסוף השבוע, ובשעות מוזרות, וזו תצא אותה השקעה עם אותה הכנסה בסופו של דבר... (מלצרות זה לא משהו מעשיר במיוחד, תרתי). זה לא יפתח לי דלתות, וכנראה שאני לא אוסיף את זה לרזומה. אבל אני אוכל לבוא אחרי יום לימודים מתיש ולא לחשוב יותר. פשוט ללכת, להביא תפריט, לחזור, לקחת הזמנה, לחייך, להביא אוכל, לחייך, להביא חשבון, לחייך, לקבל טיפ, לפלש ולנסוע הבייתה, לישון.

דעתכם תתקבל בברכה.

תודה. שלום.