~

חברים.

האמת היא, שאני אוהבת אותם ממש. אספתי לי חבורה של אנשים מעולים. [1]

לימודים.

האמת היא, שכבר מתחשק לי לחזור לאוניברסיטה. אני אוהבת אותה [2]. יהיה כיף.

סל תרבות.

האמת היא שאפשר לומר, שסל תרבות [3] כבר חזר.

"נסיכות" איטי ומדכא, אבל גם מעורר מחשבה. אם יש לכם מצברוח כזה, אז אפשר.

עבודה.

האמת היא, שאני מרגישה קצת כמו נסיכה שבורחת מהארמון רגע לפני שהוא קורס עליה. קצת לא נעים לי לעבור באולם הכניסה על פניה של המחליפה, עם כל הטיח הנופל והקרקע הנשמטת מסביב, אבל יש לי תחושה שרק מישהי כמוה (עוד לא פגשתי אותה), שתבוא עם אנרגיות של התחלה חדשה ותמימות של לא-יודעת-מה-מחכה-לה, רק מישהי כזאת תוכל להציל את הארמון היפה הזה ואת אוצרותיו.

כתיבה.

האמת היא שנפתחה לקראתי בדיוק הדלת עליה דפקתי, ולא הייתי צריכה לרדת במסדרון. מעניין מה יקרה לי שם, בצד השני. אני חסרת סבלנות.

אהבה.

האמת היא, שאני נורא מתגעגעת לביחד, והאמת היא שאני לפעמים פוחדת להשאר לעולמים לבד. האמת היא שבכל פעם כשהוא מתעורר בי, הפחד, אני מערסלת אותו ומנדנדת את שנינו עד שנרגע. יהיה בסדר, אני לוחשת לנו. הנה, גם עכשיו בסדר. ותמיד יהיו לנו מילים להתכסות אם יהיה לנו קר.

[1] - שם וגם כאן.

[2] -  במיוחד עכשיו, כשכבר יש מערכת, ורוב הקורסים שלי הם של המרצים שאני אוהבת, וכמות הקורסים בכל סמסטר נדמית סבירה בהחלט.

[3] - סל תרבות - הרגל מגונה שפיתחתי במהלך השנה האחרונה: יום קבוע בשבוע שבו אני עושה משהו תרבותי. כל החברים יודעים ומי שרוצה מוזמן להרים טלפון מבעוד מועד ולהצטרף. אל חשש. אני הולכת גם לבד.

רטרוספקטיבה (מחשבות על כתיבה):

האמת היא, שהעריכה של הקטע הזה יצאה גאונית, במיוחד לאור העובדה שהיא נוצרה בלי שום מחשבה מוקדמת. זו הייתה כתיבה של זרם תודעה, וככה, למרות שיצרתי (למה בעצם?) הפרדה ויזואלית טוטאלית (כולל שורה רווח וכותרת משנה!) יש איזו לולאה שמחזיקה פסקה לפסקה.