אחרי שכבר החלטתי, אבל קצת לפני שהכל מתחיל אני קצת מבולבלת. פתאום אני לא בטוחה שזה נכון, ושאצליח למצוא את הזמן, בין כל הדברים האחרים. ואני יודעת שיבוא לי סיפוק גדול, אבל אני גם יודעת זמנים של התחלות. מותר לחשוש בהם. מותר להתחבט בהם. להתרגש מהם, מותר שהם ירחפו לך מעל הראש כמו להקת סמני שאלה מכונפת, ומותר לך לשכב על הגב ולהביט בהם מתפוצצים אחד אחד כמו בועות סבון בשמש, רגע לפני שאתה קם ומגלה שכבר נורא מאוחר וחצי יום עבר ועוד לא עשית בעצם כלום.
נשימות.
אני קוראת אותי אחורה ומחייכת, כי בכלל לא התכוונתי למה שאתם חושבים.
זוכרים את זה (השלישי) ? אז זהו. בשבוע הבא מתחילים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
