~

רציתי לחבק אותך. ללחוש לך את כל הדברים. למלמל אליך, (זה קצת כמו משאלה של ריסים ארוכים, אם אומרים אז זה לא מתגשם, אז לכתוב לך -- ) אל תדאגי. אל תפחדי, בואי. בואי לכאן. בדרך הזו לא תטעי. אין פניות. יש רק זמן.

בואי איתו. 

אל תתפתי להִשאר מאחוֹר עם בּבוּאוֹת ערפל של עבר. בואי בקצב הזה של הדופק שלך. הוא לא נעצר. איתך יבואו ימים אחרים. עוטפים ומלטפים ורכים, ואת תהיי מחוייכת, ויהיה לך טוב, ותהיי שמחה.

איך אני יודעת אותך?

זה פשוט.

אָת האָני שהייתי.

הרִיק ממלא בך את החדרים ושואב אותך לתוכו. ענק אדום שורף הכל, הופך ננס לבן וחושך קר.

אבל חכּי. כי מתוכו אני ראיתי, נצוֹץ קדמון של צוֹר בצוֹר. עשב יבש נדלק , מתלחש, ועשן. להבה. אור גדול. הוא כבר כאן.

את שומעת? את מוכרחה להאמין בו.

הוא יהיה אם תבואי אליו.

(ביני לבין עצמי:)

למרות שלא חשבתי שאפשר, הקיום משליך את עצמו לתהומות העונג.