~

מרוב שלא כתבתי, אני לא יודעת איפה להתחיל. זה קצת כמו לפתוח קופסאת נעליים ישנה מלאת געגוע ולהחזיק את יד ימין פרושה מעליה, (יד שמאל עוד נאחזת במכסה המאובק), לנשוך את השפתיים ולתהות מה להרים קודם, ומה יקרה כמשהו יורם. יש דברים שצריך להשאיר. לא הכל צריך לפורר.

נסעתי למדבר וחזרתי עם שיער סתור ושפתיים בקועות ועיניים בורקות ואויר. אחר כך התחיל הסמסטר וחזרתי ללמוד. אחרי שנת ההפסקה שלי, אני מרגישה קצת כמו סטודנטית חדשה עם דה ז'ה וו. תחושה מוזרה. אין לי מושג איפה החדרים, אבל עוד מהבית אני מוסיפה את זה לחישוב של הזמן וגם זוכרת להביא משהו חם ללבוש בחדרים המקפיאים. הרבה שלום-שלום-בין-השבילים היו היום - אנשים שלמדו איתי בתואר הראשון, אנשים שעבדו איתי, כמעט הרגשתי פופולארית. אחר כך בהפסקה עמדתי לבד והסתכלתי על הדשא וחשבתי לעצמי שאני צריכה לזכור להביא את הספר שלי להפסקות, עכשיו כשאודי בטכניון ובוצ'ה בסלובקיה ופיצי בעבודה ואין מי שישעשע אותי.

אחר כך הלכתי להפרד מכולם בעבודה. זה היה היום הרשמי האחרון, וכולם התאספו ואכלו לכבודי עוגת גלידה ושתו קפה. הזקן אמר עלי דברים יפים ואני חייכתי הרבה ואמרתי תודה והזהרתי את הצעירים שהמקום הזה ממכר ושיום אחד גם להם יהיה להם קשה לעזוב. באמת זה ככה. ספרנו אחורה שש שנים ואת כל התפקידים. קיבלתי ספר שירה מאוייר במתנה ואם זו לא הוכחה שהם קצת מכירים אותי גם ברמה האישית, אני לא יודעת מה כן. המחליפה שלי ממש בסדר, אבל  יש לה ווליום בלתי נסבל, במיוחד כשהיא מתלהבת. היא מדברת מהר מדי וחזק מדי, וזה עושה לי כמו שלמה בראבא או פורטיס: מעלה לי את לחץ הדם ועושה לי דפיקות לב וגורם לי לרצות להיות מהר במקום אחר. עוד עברתי איתה על כמה דברים כשהבוסית שלי התקשרה להגיד שאם אני אחפש עבודה בעוד כמה חודשים, שאני אדבר איתה כי יהיה לה משהו להציע, ושאלתי מה, והיא סיפרה לי, וזה באמת נשמע כמו משהו שעשוי להיות טוב בעוד כמה חודשים, אבל לא עכשיו.

עכשיו מחקר, עכשיו מחקר בכל הכוח. השבוע פתאום נדמה לי שקצת הבנתי איך זה עובד, העניין הזה עם המחקר. מי יכול ללמד אותי מה ומתי הזמן הטוב ביותר לדבר עם המנחה שלי, ומה כדאי לי לשנן רגע לפני שאני נכנסת אליו, ואיך להתייעץ במקום לשאול. יש הרבה דברים שהאנשים סביבי (כולל הוא) לא יודעים. יש הרבה דברים שאני לא אדע אם לא אקרא לבד. ניסויים שלא מצליחים מאתגרים אותי. יש לי עוד הרבה מה ללמוד.

יש לי עוד הרבה מה ללמוד.

ביום שישי אטמין כאן ארבע מאות פקעות. אחר כך תתחיל סדנת הכתיבה.  

(ולא פוררנו שום דבר עדיין. ולא דיברנו עוד על אהבה).