~

 - כמעט סוף המסע - קמבודיה. אוקטובר 2001.

"אני יושבת כאן וסרטי המחשבות מרפרפים בי, מתפוגגים לתוך חלל הנפש כמו אדים מקומקום מהביל"

(יהודית רותם מתארת אותי הייטב)

"סוף דבר" הוא מסוג הדברים שאתה אומר כדי להשתחרר, אבל האמירה הזו עוד ממשיכה להדהד בך, הרבה אחרי שכל האנשים הלכו.

תסלחו לי אם יהיה פה עכשיו קצת שקט. כי הנה מתחיל הזמן הזה, שבו אני נאגרת.

(ליד המיטה:  ענק היונה/ אבן חזם האנדלוסי, אל תגע בזמיר/הארפר לי, ספר האשליות/ פול אוסטר, היומנים של סלביה פלאת 1950-1962, ובמיטה עצמה, בצד הריק - התיקונים/ ג'ונתן פראנזן וגליון חדש של גלילאו. והלילות קצרים מדי).