~

לפני שבוע זו הייתה הצטננות קלה. נאיבית שכמותי. סיפרתי לכולם ש- נה נה ו נה נה, כבר קיבלתי חיסון שפעת, ואין לי חום ואפילו לא כואב לי הגרון. חשבתי שדפקתי את המערכת, אבל היא דפקה אותי: הואקום במוח משך את הנזלת למעלה, ועכשיו יש לי סינוסיטיס. קיבלתי אנטיביוטיקה וכאב ראש. וכאב מצח. וכאב שיניים ואוזניים ולחיים. אם אני מתרכזת, נדמה לי שכואב לי גם בגבות.  קיבלתי תרופות ותרסיסים ואישורי מחלה שאין לי למי לתת. לבוס לא איכפת אם אני באה או לא, העיקר שיהיו תוצאות. כבר שבוע אני חיה על מרק ותה ותנור שלוש ספירלות וקר לי כל הזמן. היום בדרך לרופאה קניתי סנדוויץ', אבל אין לי תאבון. בחוץ יורד מבול (סוף סוף), ואני תוהה איך אצא ככה עם הכלבה. גם אתמול לא יצאנו. רוב הזמן היא סלחנית, שוכבת כמוני, מעולפת ליד התנור, אבל מגיעה השעה הזו שהיא נזכרת שיש עולם שם בחוץ, ומתחילה להתרוצץ הלוך וחזור ולמשוך אותי מהשרוול לכיוון הדלת. גם היא קצת משתעלת, ולפעמים היא מוותרת לי ויוצאת להשתין בחצר ואחר כך חוזרת, משאירה מאחוריה שביל של צעדים רטובים ונשכבת להתייבש. יש לי סמנריון להכין אבל שורפות לי העיניים, ותפוסים לי השרירים מהכסא המחורבן. אין לי כוח לגרור את התנור לחדרים האחרים אז אני נשארת כאן, עם שני זוגות גרביים ושמיכה, קבורה בטישו מהסוג היקר וברחמים עצמיים, מוקפת בשקט של חצר רטובה מגשם ובג'ק ג'ונסון תעשה לי ילד, כפרה עליו.