~

פיצי ואני ישבנו על ספסל נמוך כזה, ליד הדשא. אוּש עמד מולינו ועשה את עצמו מקשיב לשיחה שלנו על הנעלים החדשות של גזית.
אחר כך הוא מלמל: "פיצי, עשי לי טובה, תגידי לליתוס לסגור את הכפתור."
פיצי אמרה לו: "תגיד לה בעצמך. לי זה לא מפריע", וחייכה חיוך ממזרי.
אני צחקתי.
פיצי המשיכה: "וחוצמזה, אני לא מבינה למה זה מפריע לך. תהנה ותשתוק".
אוּש שתק, חייך, ואחר כך אמר: "אבל אני לא מרוכז ככה..."

"אויש, סליחה אוּש. אני מצטערת נורא", אמרתי, וסגרתי את הכפתור מחייכת.
בסה"כ, החזייה השחורה הזו לא רעה בכלל.

אוּש החזיק מעמד עוד חצי דקה נוכח שיחת הבנות שלנו, שכנראה פתאום הפכה לו נשמעת, והלך.
"כבר לא מעניין פה, הא?" קרצתי לפיצי, ופתחתי אותו.

מה אתם רוצים. היה חם.