| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2003
זמנים מוּטרפים.
חשבתי שהנה אני כבר בחוץ, כשפתאום אני מוצאת את עצמי מחליקה חזרה למטה. סופות נחלשו, והנה שוב האוויר מתקרר.
אתמול היו לי כוחות. היום כבר אין לי כוח יותר.
הסבר? טוב. הנה. כל הצרות כולן:
אקדמיה
הלימודים הפכו פתאום לעינוי מתמשך של חוסר ריכוז ותהיות על עתידי האקדמי ועתידי בכלל. לא שהציונים שלי רעים. זה פשוט שאני מוצאת את עצמי מתעסקת שעות ארוכות בדברים שיכולים היו להיות מרתקים לו הם היו במינון הנכון. כמו נגיד ערמת ספרים מדהימה, שבמקום לקרוא אותם אני צריכה להנדס בה מגדלים כך שהם לא יקרסו לי על הראש. זה לא כיף. זה מעייף, ומתסכל.
מישהו אולי מוכן להגיד לי שבסמסטר הבא יהיה יותר קל?
(בעצם, זה מה שאמרו לי בסמסטר שעבר, והסימסטר הזה, שאמור היה להיות יותר קל , עושה קולות של קש ואני של גמל.)
בית
אני צריכה לצאת מכאן. יש גיל, שבו צריך לצאת. ובמיוחד - אם יוצאים קשה פתאום לחזור. זה קשה אפילו יותר כשהבית הכי מושלם לי עומד לו ריק, ובגינה שלו השסק מחכה להקטף, והאגוז מוריק וכובע הנזיר כתום ומתפרע.
רומנטיקה
כמיהה. מילה ארכאית, אבל נדמה לי שאין מילה מתאימה יותר. כמו געגוע אבל למשהו שמעולם לא היה לי. לאיש שמעולם לא פגשתי. לבטן נוגעת בבטן, ומבט במבט. לאהבה.
פתאום הכתה בי המחשבה שההיכרות שלי עם האיש הזה היא מקרית. שהסיכויים לקיומה קלושים ובלתי אפשריים, והאפשרות שהיא לעולם לא תקרה מכרסמת בי חורים של חוסר אונים ופחד.
ושני מסרים בסוגריים:
אתה
משום מה המכתב שכתבתי לך היה הפעם היחידה שניסחתי את התחושה הזו במילים. תסלח לי שאני מצטטת אותי לעצמי.
ואתה
נקודה למחשבה: מצד אחד אני לא חושבת שאתה רשע. מצד שני אני יודעת שאני נאיבית.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
