הוא לא המקום שתכננתי להיות בו בסוף השבוע הזה.
*
יש איש אחד ששוכב שם, שיש לו עיניי קטארקט כחולות
שנפערו אלי פתאום
מתוך הצנרת של חייו.
כשהוא חזר וכבה
הצצתי
כדי לדעת לקרוא לו
(ביני לביני)
אייזיק הטוב
להרהר בדברים שפעם החזיקה
היד שלו החיוורת,
ובמקום שאמור היה
להיות בו
כסא
לכל הפחות.
כמה קל לכתוב על אנשים זרים.
כמה קשה עלינו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
