לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

~


כינוי: 

מין: נקבה

Google:  litos.mail

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2007


קטונתי.

 

*

בחמש את רוצה הביתה. יש ימים שבהם את קמה והולכת. לאחרונה את נשארת, כי הבית חשוך וכי תמיד יש עוד משהו שלא סיימת, וחוצמזה את קצת מרגישה "חייבת" כי בבוקר את מגיעה תמיד מאוחר (את לא אוהבת לקום ולו לא איכפת). חוצמזה נדמה לך שהוא מעריך את השעות המאוחרות. אחרי שמחשיך הוא אוהב להסביר באריכות וזה כלי שאת לומדת להשתמש בו. זכרי לשתות קפה לפני שהוא מתחיל.

 

*

ארבע פעמים השנה הבטת ישר לתוך משהו איום ונורא, שידעת שמוטב לך להסית ממנו את המבט. גוויה אכולה של יונה, גורי חולדה נפוחים מוטבעים בצנצנת של מים, גוף של אישה שאזלה, ואתמול, חתול עם מפרקת שבורה נושם נשימות אחרונות, מתייסר, מתכווץ ואז מת. וידעת הייטב שלא תוכלי לעזור אבל לא נפנית מזה בבעתה, אלא עמדת שם ובהית כמו ילדה, התקרבת שני צעדים ואמרת לעצמך זהו זה. ככה זה נראה, והתכופפת כדי לא לפספס שום פרט, מורחת במודע את הגרפיקה החריפה של גסיסה וספאזיס ונפיחוּת ורקבון לרוחב קירות המחשבה שלך. פתאום את מבינה שארבע פעמים זה היה מוות, ותמיד מכוער, ואת יודעת שלא תשכחי את התמונות האלה לעולם, ואת לא מבינה איך היית מסוגלת, איך את עושה את זה לעצמך. את, שנמנעת מסרטי אימה. שטרנטינו מעביר בך צמרמורות של גועל, למה את ננעצת שם ולא יכולה להקל על עצמך ולא יכולה ללכת. (ניסית לחפש על זה בגוגל, ולא ידעת איך).

 

*

שלושה טלפונים רשומים על חתיכה קטנה של נייר בתיק הגדול שלך. כל מה שאת צריכה זה להתקשר. הבטחת לעצמך שזו תהיה מתנת היומולדת שלך לעצמך, אבל יום ההולדת השתבש והפתק נדחק לתחתית התיק. את נזכרת בו כשמאוחר מדי, כשאת מביטה בעצמך דרך מראה שמחקת בה ביד רטובה את האדים. עכשיו, כשאת כותבת , את יודעת שתתקשרי. את יודעת שתפסיקי לדחות ותקבעי את התורים, כי בעצם, בינך לבינך, כבר החלטת שזה מה שהכי היית רוצה עכשיו, ואם ככה, אז זה מה שהכי מגיע לך. אולי נדמה שקל יותר לדחות או לוותר אבל את מכירה שינויים. פרפרים. מטמורפוזה (אפילו קטנה) לא יכולה להיות קלה, אבל אחר כך אפשר לעוף.

 

*

אחרי טיול לילי ארוך עם הכלבה הבנת: המילים שאין לך לטובת הפסקה הזו, הן מדוייקות.

 

*

והיה הרגע היחיד הזה, אחרי שפסק הגשם, שבו האויר היה קר והרחובות ריקים, ונעלי הספורט וקצות המכנסיים שלך נרטבו מהעשב של גבעת הפרגים. הכלבה השתובבה סביבך כמו גורה ופתאום נולדה בך התנועה המדוייקת שבה תגניבי את יד שמאל שלך לימין שלו, החמה. רגע אחד צלול שתצטרכי לזכור, מחוייכת, בימים שתיכף תבראי.

 

 

 

נכתב על ידי , 15/2/2007 23:01   בקטגוריות דברים שאני עושה בינתיים, הרהורים, כזאת אנוכי  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLitos אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Litos ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)