~

אולי זה בגלל העדרה המוחלט של שגרה (כמעט אחת בצהריים. לא הצלחתי לקום בבוקר והנה אני כאן, בבית. אולי אחר כך אלך למעבדה. אולי לא). אולי זה שבוע החופש התת מודע שלי. משבוע הבא מתחיל סמסטר ב' ואיתו שוב ימים שבהם אני אקום כמו נמרה ואכין קפה לשתות בדרך ואסע לנמנם באקדמיה, כי שם הדברים מתחילים ונגמרים ואם אתה לא בא אז אין שידור חוזר. המאמר הראשון שעתיד לשאת את שמי מונח על שולחן העבודה של המנחה שלי. השני (ביואינפורמטיקה לרוב) הוא סאגה שאני לא מאמינה בה, אבל הוא חושב שדווקא יכול לצאת מזה משהו סביר לעיתון מקצועי זעיר. אני לא מתווכחת.

הבוקר קבעתי שלושה תורים לשלושה רופאים שיתנו לי שלוש חוות דעת (שונות) ושלש הצעות מחיר שאני לא אוכל לעמוד בהן. הצעות מחיר למה? לא משנה. מה שחשוב הוא ששבוע הבא הולך להיות שבוע עמוס רופאים.

["תור הוא אל הרעם במיתולוגיה הנורדית, בנו של אודין אבי האלים.  תור הוא מגן האנושות והאלים כנגד הענקים, הטרולים ושאר מהמפלצות. הוא מתואר כבחור עצום ממדים, בעל זקן אדום עבות. אישיותו היא אישיות של אדם פשוט ואף ילדותי, ישיר, טוב לב ואמיץ אשר נהנה מחיים של מסעות וקרבות. תאבונו העצום לאוכל ושתייה מוזכר ברבים מסיפוריו. בעוד שאודין הוא האל של החזקים והאצילים, תור הינו אל של האנשים הפשוטים, זאת משום שדמותו פשוטה יותר והוא מצדד לרוב בבני האדם כאשר מתגלה קונפליקט בינם לבין האלים"].

אחר כך, בלי קשר וסתם כי זה היה על אותו דף ומזמן אני רוצה, קבעתי גם תור לשיעור נסיון של פילאטיס. זה יהיה היום בערב ורצפת האגן שלי נרגשת. היכנו לשובם של יומני הפדלאה.