~

הלילה
קירות הרחם שלי מתקלפים,
כמו סיד מקירות בדירה ישנה
משאיר תחתיו בטון חשוף
בטן חשופה
כואבת.

בלילות כאלה קצות העצבים רגישים, מתישים.
אני שוכבת על המיטה הזו שהסדין שלה נקי וקר, ומסתכלת על התקרה הלבנה מתכסה לאט באותיות חיוורות. החושך בוסרי וכחלחל, תיכף יבשיל.
בלילות כאלה אני רכה ורפויה. אני רוצה להצמיד את האוזן שלי ללחישות של הלילה.

אני צריכה שתלטף אותי לאט. שתציף מילים בתוכי

כמו ילד שולח סירות נייר לאגם, ואחר כך קופץ אחריהן.