~

אתמול היה סוער. כלומר, הלילה היה חם והדלת פתוחה, וזה שנכנס בעדה התקלף ונשאר לבלות את הלילה.

באיזהשהו שלב תהיתי, ככה, ביני לביני, מי זה האיש הזה ששוכב ערום אצלי במיטה. לא הייתה לי תשובה. בכל מקרה, הוא היה חמים ונעים ולא נחר ולא גנב לי את השמיכה. הייתי צריכה לשלח אותו לדרכו הרבה קודם, ושיתמודד לבד עם האלכוהול והדרך הארוכה ויתן לי לישון, אבל בסלון היו שני בקבוקים ריקים ואנחנו היינו הלומים מספיק כדי לדעת שהוא לא יכול לנהוג ככה לשום מקום.

אז הוא נשאר לישון ולהתקלח ולשתוק איתי בבוקר, כפי שנהוג במקומותינו-הבלתי-מתפקדים, שותים קפה בגינה היפה שפורחת בארבע מאות נרקיסים וכלניות ונוריות וסייפנים, ותוהים איך מתחילים עכשיו שבוע חדש.

הוא מגרה, אבל לא אינטלקטואלית.

זה מספק, אבל זה לא מספיק.

יש בי אחת חזקה, אני קוראת לה יוד בשביל היצר,

אבל האחרות שאני,

ראויות לזה, וליותר.