~

למה השעון צריך להתאפס בשביל שהמוח שלי יתאפס על עצמו?!

חזרתי מהמעבדה בשבע וחצי, ולכאורה אני לומדת משמונה. בפועל, כל הסחות הדעת מוצו עד תום. ראיתי קצת טלויזיה (לראות חדשות פעם בחודשיים זה חשוב!), דיברתי קצת בטלפון (סרבתי לסושי, אח"כ סרבתי לפיצה ולבסוף סרבתי לסרט כי אני צריכה ללמוד!), טיאטאתי קצת את הבית, בישלתי קצת, אכלתי קצת, ראיתי קצת סרטונים באינטרנט, קראתי קצת מיילים. הלכתי קצת לטיול עם הכלבה, העמסתי מכונת כביסה (כי תיכף יגמרו לי הגרביים). לאורו של המחסן גיליתי שהשסק מבשיל ואכלתי קצת ישר מהעץ... ואז, הו אז, בחצות וקצת, פתאום ערמת הסיכומים קסמה לי. השינון מעולם לא נראה מפתה יותר, והנה אני, יומיים לפני המבחן ה-הו-כה-חשוב שלי, (בחסות 2/3 מהמנחים של המאסטר שלי, אללי!) בפתחו של לילה לבן.

לפעמים אני כזאת אני, שזה משהו.

תודה ושלום.