אתמול עדי פתחה את האפשרות ש
יש איזו טעות בסיסית
מקום של חולשה
שעל גבה, האישה שאני
מרגישה איזה קצה של
חוסר יציבות
איזה מקום שאי אפשר שלא להשען עליו.
כשנשענים על מקום של חולשה
הגוף שסביבה
נסדק.
זה היה רוחני
כמעט מדי
אז שתקתי
אחר כך הרגשתי
שיש
איזו אמת.
חשבתי על זה
שעה אחת בדיוק, ופתאום זה היה ברור לי לגמרי.
אני יודעת מה הסדק.
אני יודעת גם איך ובערך מתי זה התחיל
ואיך זה גדל להיות סדק
(שמזין את עצמו)
ופתאום מתוך העוצמה שחשבתי שיש לי גיליתי
ואיך אני כל כך חלשה במקום הזה. כל כך חלשה.
ועכשיו. עכשיו מה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
