~

אני חנוקה תחת העול המטופש

של החשבון הפשוט:

מלגה של שלושת אלפים

שמונים ושמונה שקלים

(ושבעים וחמש אגורות)

לא תוכל להכיל

ארנונה, חשמל וטלפון, דלק וביטוח

ואוכל, גם לכלבה

ואינטרנט וקולנוע,

קוסמטיקה, גלולות, טיפולי שיניים

הופעות חיות וסושי וסל תרבות.

איך בשם הפמיניזם אני עוד מתווכחת איתו כשהוא רוצה לשלם כל הזמן?

המצב מחורבן: האושר הפשוט נמס לי

תחת המזגן.

(מזג תקרתי מקולקל

ובאוטו, בדרך,  

יקולל

מזגן שני מקולקל

בדרך כלל).

יש לי חור בג'ינס הנורמלי האחרון

ואין לי חצאית חדשה ואין לי סנדלים

ואין לי מנוי לעיתון לבטל. 

ואין לי כבלים.

יש לי חוב לא סגור של מתנת יומולדת

ובסוף השבוע החבר הכי טוב שלי מתחתן

ארבע מאות שקל זה מספיק ? 

מה אתם אומרים? נראה לי שכן.

המצב דיי מחורבן: אני נטולת עמוד שדרה כלכלי.

ההורים עוזרים בלב חפץ

אבל בגילי....

מה אני אגיד לכם?

זה מרגיש מחורבן.