~

מאחר ואני לוקה בסקרנות כרונית בעידן המחשב, גדלתי להיות רחבת אופקים כשדה בדנמרק, ואני נוטה לחיפוש אובססיבי אחרי שברי מידע. אם אני נתקלת במשהו שאני לא יודעת (כי שאלו אותי או כי דיברו על זה ובמקרה שמעתי או כי דיברו על משהו שהזכיר לי משהו או סתם כי פתאום תהיתי) אני רצה אחוזת אמוק למחשב הקרוב ביותר ומחפשת מה זה. כבר פתחתי מיומנויות חיפוש אולמפיות, וגם קריאה ביקורתית. כך למדתי שלל עובדות מיותרות כמו למשל שהשם המדעי של חיפושית חומייני (שכנראה מקורה מפרס) כולל בתוכו את השם המשעשע Matrida. לא משנה. בכל מקרה,  אני חייבת להודות שמפאת היותי בחורה שטחית למדי (כאילו דה), אני לא נוטה להתעמק באמת בכלום, זולת מה שמעניין אותי באמת. (כן. אני יודעת. עומק זה עניין יחסי, ולפעמים במקומות שבהם אני בקושי מרטיבה את שולי שמלתי, מישהו אחר מתקשה לנשום, אבל מה איכפת לכם, תנו רגע להיות, כאילו , מאממתתת. ).

כל ההקדמה הזו על שום מה? על שום שיום אחד מוצאת את עצמה אישה, הנחשפת כל הזמן לקצת מהכל, משתוקקת למזון אינטלקטואלי בעל משקל, שיחצה את גבולות הביולוגיה המולקולרית והביוטכנולוגיה, חוסכת מטבע למטבע, והולכת ללמוד דברים מעניינים.

השנה התפנקתי בשתי סדנאות (איך לא סיפרתי עד עכשיו?!): אחת סדנת כתיבה, שלימדה אותי הרבה אבל שיתקה לי את המוזה (ובואו לא נדבר על זה, טוב?), והשנייה, סדנה ש  (אל תשאלו איך הגעתי להשתתף בזה) מיועדת למטפלים אלטרנטיביים (היו שם בעיקר רפלקסולוגים, מסאג'יסט ונטורופטית אחת), ולימדו בה "טכניקות נוספות". אני הייתי המשתתפת היחידה שלא מהתחום, שלא למדה מעולם ושאין לה מושג מה היא עושה. בכל מקרה, בקבוצה נשאר מקום אחד, והזמינו אותי, אז אמרתי - לעשות מסאז' אני אוהבת, אז יאללה. נלך ללמוד קצת טכניקה מקצועית. אפילו שזה לפי ארבעת האלמנטים וזה קצת רוחני בשבילי. נרחיב אופקים. נכיר אנשים. יעסו אותי אחת לשבוע. מה רע?

ובכן, לא היה רע. היה מעולה. כל יום חמישי בערב, רגע לפני שסוף השבוע מתחיל, נפגשנו, שמונה אנשים ומורה אחת בחדר קטן ובו מיטות מסאג' ומוזיקת שאנטי ושמן שקדים לרוב. היא מלמדת טכניקה, כל פעם על קבוצת שרירים או על אזור אחר בגוף, ואחר כך מתאמנים אחד על השני. בין לבין החבר'ה לימדו אותי גם קצת רפלקסולוגיה, שאני לא ארגיש מחוץ לעניינים. והראו לי גם איך הם עושים אבחון בכף הרגל (קצת הזוי אבל מפתיע). תוך כדי עבודה, זכיתי לכמה וכמה הרמות גבה ("את בטוחה שלא למדת אף פעם?!", "יש לך ידיים מעולות", "אחח. אל תפסיקי") שליטפו לי את האגו, ובאופן כללי היה מאוד מגניב.

בקיצור, מה שרציתי להגיד זה שהיום הייתה הפגישה האחרונה של הסדנה, ולכבוד זה למדנו לעשות כוסות רוח, שזה משהו שאני מכירה ברמת הפסיכומטרי ("כוסות רוח למת") וברמת הטריוויה , אבל לא ראיתי מעולם. אני מוכרחה להודות שהייתה לי איזו רתיעה מבוהלת מהשילוב של כוס ואש והגב שלי, אבל אחרי שראיתי את האחרים מגרגרים, ומכיוון שבחורה הרפתקנית הנני החלטתי לנסות. מה אני אגיד לכם, זה באמת נעים, וגם כיף לעשות למישהו אחר. (עזבו רגע את האנרגיות: הואקום מגביר את זרימת הדם אל השרירים). היה ממש מגניב וגם למדנו טכניקה שלא משאירה סימנים. יוהו.

אחר כך הרדימו אותי ברפלקסולוגיה (עזבו מסאג'. תנו לי רפלקסולוגיה. איזה תענוג זה) והלכתי הבייתה רגועה ושלווה, ללמוד למבחן הראשון הבא עלי לטובה, חמסה חמסה טפו. ועכשיו נגמרו לי הסדנאות ונשארנו רק אני והמחשב וערמת הספרים, ומילא זה, אבל כבר דיי התרגלתי: יהיה קשה להגיע לסוף השבוע הבא בלי לקבל טיפול של מגע.

*

אוך, שוב אני מסיימת את הפוסט במלנכוליה של בדידות (פלוס דרוש), ולא התכוונתי. יש לי מלא סיפורים משעשעים ותמוהים על פניות באתרי הכרויות, אבל הלילה מסמיך ואני נורא צריכה ללכת ללמוד. נשאיר את זה לפעם אחרת.