~

ביום שבו ימריאו השמיים תעמוד מולך הרוח ובינתיים העולם ידמה להוריקן ולא יהיה במה להאחז.

זה לא פוסט של תוכן. רק מילים שננשפות בלי עריכה.

ביום שבו ירח ישתבר בבואת הרוך של ילדותך הקרח ישבר והמקום שלא היית בו יקרום.

אני נושפת מילים לא מודעות. אתה אומר: זה כמו להניח גוש חמר על האובניים. אחר כך נחשוב מה. מה זה אומר. מה יתפסל מתוך התת מודע הזה. אולי רק חומר מתקשה על הידיים.

ביום שבו הצמרות ביום שבו שתיקה ביום שבו המחשבה תצוף כמו גוף ספוג במים של נהר שכבר יבש

ביום שבו

ביום שבוא

בו ביום.

הדיגיטלית עוד אצלי ולכן - התמונות בפוסטים הקרובים פרי ידי. ואם כבר בפרי עסקינן - יושבת אני ולומדת. תיאור מצב.