| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2003
ספסל
1
אתה יושב על ספסל. סוף היום. השרירים שלך רפויים, עייפים, והעיניים שלך כבדות. זה היה יום קשה ועכשיו, מחכה לה. היא תכף תבוא.
על הסנטר שלך זיפים של כמה ימים, מגרדים. נדמה שהם גדלים בך פנימה.
והיום הזה בדיוק כמו אתמול, ויהיה בדיוק כמו מחר. אתה לא ישן מספיק ולא אוכל מספיק וברגעים האלה על הספסל אתה יכול להרגיש את התאים בגוף שלך מתים.
היא תכף תבוא ותמצא אותך כאן, עייף וחלש. היא תיגע בך, ואתה תתפוֹרר לאבק קיום דק. המחשבה הזו גורמת לך לחייך. אתה עוצם עיניים לאט ומחכה לה. היא תכף תבוא.
2
אתה יושב על ספסל ומחכה. סוף היום. השרירים שלך רפויים, והעיניים שלך כבדות. זה היה יום קשה ועכשיו- מחכה לה. היא תכף תבוא.
היא תכף תבוא, מדלגת. ביד היא תחזיק ציור שעוד לא התייבש. אתה תחייך, תחבק אותה ותביט לתוך העיניים שלה, נוצצות, כמו שני אגמים קטנים מול השמש. היא תנשק לך את הלחי, ותגיד שאתה דוקר. אתה תצחק. אחר כך תלכו לאט, על כל צעד שלך שניים שלה. היא תשיר לך שיר.
עוד מעט היא תבוא, ובינתיים אתה יושב על הספסל ומחייך כמו דביל. ברגעים האלה העולם כולו נעלם ומצטייר מולך מחדש, משתדל, אבל יוצא מהקווים.
3.
אני בדרך הביתה. סוף היום. קרניים עייפות של שמש מאירות מאחורי צל ארוך, מסנוורות, ופתאום- איש. יושב על ספסל ומחכה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
