~

זוכרים את זה? אז הנה בא עוד אחד!

חול בקערה וגור של שממית וחמישה דברים שאולי לא ידעתם:

1. ציוצים בלילות

למיטב ידיעתי, שממיות הן הלטאות היחידות שיודעות לתקשר זו עם זו בקול. קוראים לזה gecko talk, ואלה בעיקר קריאות טריטוראליות או חיזוריות של זכרים או קריאות מצוקה. זה נשמע כמו ציוצים עדינים, ושומעים אותן בעיקר בלילה, כשהשממיות מתעוררות. זה נחמד.

2. כולכם רוצים שממיות בבית.

קודם כל כי הן אוהבות לאכול עכבישים ויתושים ובמיוחד לארוב ליד המנורות ולצוד שם חרקים וברחשים מעצבנים, וחוצמזה (אולי בגלל זה?) יש אמונה טפלה שאומרת ששממית בבית תביא מזל טוב. דרך אגב, זו לא אמונה מקומית. במסעותי בעולם נתקלתי בחיבה לשממיות בארצות שונות ומשונות, החל מדרום הפסיפיק, דרך דרום מזרח אסיה ועד לאיים הקריביים. הרבה אנשים מקעקעים על עצמם שממיות, גם למזל וגם בגלל ששממית הן סמל ל-להשאיר את העבר מאחור ולהמשיך הלאה, וזה מוביל אותי לדבר הבא:

3. אל תגע בזנב!

הזנב בשממיות מכיל שלד עצמות בנוי חוליות. בחלק מהחוליות יש סדק מובנה, ואם השממית מכווצת את השרירים שמקשרים את אמצעי החוליות, הזנב מתכופף, הסדק הופך לשבר ואותו חלק של הזנב שנשבר מתנתק. כשהזנב של השממית מתנתק, מתחילה בו פעילות עצבית עצמאית שיוצרת בו התכווצויות, והתנועה שלו אמורה להסיח את דעתו של הטורף, בזמן ששאר השממית בורחת לה למקום אחר. (פעם עוד אספר לכם, אולי, אם תרצו, על יצורים שהעיניים שלהם רגישות לתנועה - ציפורים, חתולים וצפרדעים. גם זבובים).

השממית יכולה להחליט לנתק את הזנב גם אם אף אחד לא נגע בה, אבל אם ניגע בה - הזנב יתנתק לה גם בלי רצון (באופן רפלקסיבי). זנב שנשר יכול להתחדש תוך כמה שבועות, מקסימום כמה חודשים. לתהליך ההתחדשות הזה קוראים רגנרציה.  בזמן הזה, כשהשממית מסתובבת לה בעולם בלי זנב, היא תהיה דיי מסכנה: קשה יהיה לה לשמור על שווי המשקל, יהיו חסרים לה מאגרי שומן, ובמיוחד: לא יהיה לה מנגנון הסחה אם יבוא טורף נוסף.  

בפעם הבאה שתראו שממית, שימו לב לזנב שלה: זנב שגדל מחדש הוא בדרך כלל שונה בצורה וגם בצבע, ומי שישים לב יוכל לזהות שהוא "לא מקורי".  (כתב את זה יפה בועז שחם)

4. תמיד בעיניים פקוחות:

לכל סוגי השממיות שחיות בישראל אין עפעפיים. במהלך האבולוציה העפעף התחתון עבר איחוי עם העליון והם הפכו יחד למשקף שקוף. בתכונה הזו השממיות דומות לנחשים, שגם אצלם קיימת אותה התופעה. משקף העין מגן על העין משריטות, אבק ויובש, ומתחדש בזמן ההתנשלות. (הנה תמונה ברזולוציה מדהימה)

5. מטיילות על התקרות

שממיות יכולות ללכת על קירות, על תקרות וגם על משטחים חלקים לחלוטין, כמו זכוכית (למשל על מראות וחלונות). ברוב המקומות שתקראו בהם, יספרו לכם על "כריות הצמדה" שיש לשממיות בקצות האצבעות. כשאומרים לכם "כריות הצמדה" אתם בטח חושבים על דבק או וואקום, אבל בעצם, הסיפור הרבה יותר פשוט והרבה יותר מתוחכם. ב-2002 התפרסם מאמר שבדק את טכניקת ההצמדה של שממית מסוג מסויים, וגילה שכל אחת מה"כריות" בכף הרגל שלה מכוסה בצפיפות בקרוב לחצי מיליון זיפים מסועפים, שהעובי שלהם הוא פי 100 יותר דק משערה אנושית. הזיפים הללו יוצרים קשרי ואן דר ואלס (קשר כימי בין מולקולרי) עם המשטח. והקשר הזה מאוד מאוד חזק, וככה השממית לא נופלת.

אבל אם הקשר הזה כל כך חזק, איך השממית מרימה את הרגליים ועושה צעד? אה הא! זאת כל החוכמה!  עצמת קשרי ואן דר וולס תלויה בשטח הפנים. השממית יכולה לכווץ את האצבעות שלה כלפי פנים וככה לשנות את הזווית היחסית בין הזיפים למשטח, להקטין את עוצמת קשרי ואן דר ואלס, ולטייל לה... נכון מגניב? הנה לינק לPDF של המאמר הזה.

(בעודי קוראת ותוהה לי למה עוד לא הנדסו סוליה כזו לנעליים אנושיות, שיאפשרו לנו לצעוד על הקירות והתקרות בכוחות ואן דר ואלס, גיליתי שמישהו כבר חשב על זה לפני, אבל זה עוד לא לגמרי מצליח). יוהוו. מצאתי גם סרטון (35 שניות מזמנכם). קוּל.

דרך אגב, טפלון הוא החומר המוצק שיש לו את מקדם החיכוך הסטטי הנמוך בעולם - 0.04 (כאן , ויתקנו הפיזיקאים אם אני טועה).  אז מה דעתכם? שממית יכולה ללכת על טפלון? התשובה במהופך. ןאכ.

נ.ב.

זה היה פרץ בלתי נשלט. זה קורה לי לפעמים.

תודה ושלום.