~

תראו מי קפץ (חי חי) לביקור:

חרגול או חגב?  הא! הנה סוגייה שקשה למצוא לה מענה באינטרנט. גם עכשיו יהיה קשה, אבל לפחות יהיה.

 אז ככה:

1. גם חרגול וגם חגב הם חרקים ששייכים לסדרת החגבאים. יש להם גוף שמורכב מראש חזה ובטן. הם בעלי גלגול חסר, כלומר - הנקבה מטילה ביצים, מהם בוקעים זחלים שדומים לגמרי לבוגר. הם מתבגרים, משילים כמה פעמים את עורם, וזהו זה. גם לחרגול וגם לחגב יש שש רגליים, והרגליים האחוריות הן רגלי קפיצה - תראו בתמונות. אני נהיית ממש טובה בצילומי מאקרו. כיפאק היי! 

עד כאן הכל אותו דבר. אז איך בכל זאת מבדילים?

2. שימו לב: לחגב יש מחושים קצרים והוא צמחוני, ואילו לחרגולים יש מחושים ארוכים, וחלקם טורפים. דרך אגב, לחגב אבר שמיעה על הבטן, ואילו אצל החרגול הוא על  הרגל..... זה מזכיר לי את הבדיחה על הניסוי עם ה"קפוץ", אבל בגלל שאני הורסת בדיחות ידועה, אני אניח לכם לספר אותה בתגובות. אלא אם כן אתם לא מכירים אותה, ואז אני אאלץ להשתדל. 

נו, אז מי בתמונה?

 (ןבומכ בגח)

3. השמות "חרגול" וגם "חגב" מופיעים בתנ"כ.  עפ"י המשנה, שניהם כשרים לאכילה. אני לא יודעת למה לרעיון הזה יש אפקט כל כך מגעיל בתרבות שלנו (גם עלי). בסך הכל, חרקים הם עשירים בחלבונים, קלים לגידול ובריאים למדי. למעשה, חרגולים וחגבים נפוצים מאוד כמאכל (לא חייבים ללחוץ על התמונה). מי שטייל במזרח בטוח ראה שיפודים של חרגולים מטוגנים. בעעע. גם בארץ, כשהגיע לכאן הארבה האחרון (ב 2004), אנשים מיהרו לאסוף ולבשל. בעיקר תימנים. ותיאלנדים.

4.רגע. אמרת עכשיו ארבה?!?!

ארבה זה שם כללי שניתן לחגבים שנאספים ללהקה. למה זה קורה? התופעה הזו לא לגמרי ברורה. הגודל של להקת ארבה יכול לנוע מכמה מאות ועד כמה מיליוני פרטים. אורך חייו של הארבה נע בין שלושה לחמישה שבועות. הם פושטים על שדות והם רעבים ולא בררנים - כשלהקת ארבה נוחתת במקום כלשהו, היא מסוגלת לחסל לחלוטין כל מה שירוק. חגב יכול לאכול ביום אחד אוכל טרי שמשקלו קרוב למשקל גופו. דמיינו לרגע את עצמכם אוכלים כמות כזו של אוכל... בעצם, אולי עדיף שלא. נחילי הארבה מתקדמים להם בכיוון הרוח. הם יכולים לנדוד יותר מ-130 ק"מ ביום. הם גם יכולים להתרבות תוך כדי נדידה. מכה מכה. ואם כבר מכה:

5. סיפורים ומיתוסים:

מכת הארבה היא המכה השמינית מתוך עשר המכות שבהן הוכו המצרים. זה כל ילד יודע. אבל הידעתם שלפי מיתוסים יווניים מוצאו של הארבה הוא מבני האדם? סוקרטס העלה את את הרעיון הזה. המיתוס מספר שכשהמוזות הביאו את השיר לבני האדם, כמה אנשים כל כך התפעמו מיופיו עד שהפסיקו לאכול ולשתות ולכן מתו. לאחר מותם הפכו אותם המוזות לארבה, המזמזם שיר כל חייו.

6. מזמזם שיר כל חייו? מה פתאום חגב? זה לא צרצר? רגע. צרצר הוא חגב או חרגול? או ארבה?  ואולי זה משהו אחר בכלל?

הא. מבלבל הסיפור הזה. אם זכרוני אינו מטעני, צרצר הוא סוג של חרגול. אבל אני לא בטוחה. צריך לבדוק איפשהו, ואני כבר עייפה. בכל מקרה, הצרצר הוא עצלן ובטלן, אבל הנמלה מלמדת אותו לקח. זה אמר איזיפוס, ואח"כ כל השאר (לה פונטין, קרילוב, ואחרים).

7. אולי אפשר לברר אצל האיש הזה בירושלים (אל תצחקו. כל אחד אוהב משהו).

8. לסיום סיומת - הצרצר שליתוס הכי אוהבת.

"cause after all, enough is enough" . לילה טוב.