~

בלילות שבהם מילים לא נראות היא מהלכת חסרת מנוחה בין החדרים. יוצאת למרפסת, נשענת על המעקה ומסתכלת למטה, אולי משם  תבוא התנועה הקטנה הזו, כמו משיכה של חוט שמחובר לפקק בקרקעית אמבטיה שהמים שלה כבר קרים, שיעיר זרם עדין מתערבל מתחת לכפות הרגליים שלה. היא תשכב לאחור ואחר כך תקפל את הברכיים, מניחה לפני המים לרדת סביב הירכיים שלה לאט, כמו לשון של מאהב שמקיפה את כל כולה בבת אחת, והיא תתמסר לזה בנשימה ותפתח את העיניים רק לקול היניקה המוכר של הסוף, נשארת לשכב, מתנשפת, לבנה  וערומה וקרה כמו האמבטיה עצמה, קצות השיער שלה מטפטפות, תינוקת שבקעה עכשיו מתוך רחם, מקומטת ורכה מאוד, אישה שניצלה עכשיו מטביעה. תשעין את הראש על הקיר, תקח נשימה של אויר. ככה יבואו מילים.

[דרושה לי שורה. מסלול המראה. תהיו רגע פואטים. תכתבו איתי כמה ימים]*

*הסבר עילג וביישני: כתיבה כתיבה כתיבה. מחסום כתיבה. מחשבה: כמה ימים של תרגילי כתיבה יחזירו לי את המילים. אבל מהצד שלי של המחסום הזה, אין אפילו משפט אחד להתחיל ממנו.  רעיונות (כלומר, משפטים שיכולים לזרוק את הדמיון, לא איכפת לי לאן) יתקבלו בברכה. זה ממש ליתוס כבקשתך. אין לדעת לאן זה יקח אותנו, אבל זה בטח יהיה מעניין.