~

 1.

בשוטף.

אתה יכול להגיד שזה לא הוגן. התרגלת להתעדכן ופתאום אני שותקת. אתה צודק, אבל, את כל מה שקרה בשבוע האחרון אני לא מתכוונת לכתוב. אולי רק שהיה רע מאוד (היה רע לתפארת!). בליל סמיך של עייפות הגוף ועייפות הנפש, ורופאים וקריסה (ובריחה) לשינה ועירות ואין אונים (ואין עונים). בטיוטות שלי יש איזה ארבעה פוסטים כאלה, של אישה עצובה ועייפה שתלויה על פי תהום, ואין לה כוח למשוך את עצמה למעלה. אני אמחק אותם. מוכרח להיות לי כוח למשוך את עצמי למעלה. למעלה ממני, ממני והלאה. במקומות שאני חלשה צריך להתחזק.

 2.

ואף על פי כן

ביום ראשון אני חוזרת למעבודה (המעבדה שהיא גם העבודה), אחרי שבוע שלא הייתי.

איכשהו התואר הזה צריך יהיה להסתיים, ובלעדי זה לא יקרה.

 3.

פאנג שוואי.

ניקיתי וסידרתי כהוגן.

 4.

הכנתי

רשימת טלפונים. הגוף החלש הזה צריך להתחיל להתחזק. גם ולמרות ובגלל שכואב.

 5.

חשבתי על משהו

שהזכיר לי שיר של יונה וולך

וניגשתי למדף הספרים וקראתי יונה וולך,

שרועה לרוחב המיטה שלי, הרכה.

המניפה השחורה שלי מאובקת, מצהיבה בקצוות

כמו אצבעות הידיים שלה, מהסיגריות.

איך יכול להיות שיש בזה חן.

שכבתי שעה ארוכה, במיטה עם וולך

וכל הזמן הזכרתי לעצמי שאני מחפשת את השיר ההוא

שידעתי לדקלם ממנו מעט ורציתי הכל.

אחר כך מצאתי. עמוד מסומן

וחזרתי לכאן, 

לגלות שאין לי מושג

למה עצרתי הכל וחיפשתי

את יונה וולך.

 6.

אחר כך נזכרתי.

רציתי לכתוב על "השארות הנפש"

טוקה אומרת שהיא לא חושבת שזה מה שאני צריכה.

א' אומר שנראה לו שכן. ויש לו מישהי נפלאה. זה יכול לעזור.

אני מרגישה כמו אחת שנפער לה בור עצום ורחב

ואני מנסה להלך בשוליים שלו, אבל תיכף אפול לשם שוב.

אמא שלי בעד. חשבון הבנק שלי נגד.

אני רוצה להאחז בכל דבר שיש לו סיכוי

אבל אני פוחדת.

 7.

ואם כבר יונה וולך

גופי היה חכם ממני

כוח הסבל שלו היה פחות משלי

הוא אמר די

כשאני אמרתי עוד

גופי

גופי הפסיק

כשאני עוד המשכתי

גופי לא יכל

כשל

ואני קמתי ונאלצתי ללכת

וגופי אחרי.

(מתוך אור פרא, 1983).

מחר יום ראשון ואני אקום ואאלץ ללכת

וגופי אחרי.