אני קמה לאט. כמו מתוך חלום אני מחלימה. התרופות עושות את שלהן, והבדיקות היום הראו ערכים כמו שלא היו לי בחיים, כיפאק היי. עכשיו צריך לקוות שהטיפול יהיה קצר ויחזיק מעמד לאורך זמן, שיגמר מהר היובש המטורף, ושכל החשדות והחששות לגבי פגיעות בכליות יתבדו. אני קמה לאט ויש לי סחרחורת. נדמה שהחדרים שחליתי בהם, הם לא החדרים שבהם אני מבריאה. משהו בסיסי מאוד משתנה. אולי זה רק ביטוי של הקרב הזה. אולי כשהכל יחזור לשליטה אחזור גם אני לעצמי שהייתי. אבל אולי גם לא. זו שהייתי - חזקה נורא ואפילו קצת צינית נעשתה רגישה מאוד ורגשנית. זה קצת כמו לפשוט מעל עצמך את העור, ולחוות את העולם ישר לתוך העצבים חשופים. דברים שפעם עברו לידך פתאום כואבים. דברים שהשאירו שפשוף פתאום מייסרים. פחדים שפעם ידעת להטביע צפים. אתם יכולים לקרוא לזה חוסר יציבות רגשית. אני מניחה שאתם צודקים.
בכל מקרה, זה הרבה יותר טוב מה-"תשישות נפשית" של קודם.
ועכשיו - (קבלו אותי!)
תמונות מעונת מעבר
מנה יומית לחודש דצמבר. יקלל אלוהים את מי שהמציא את
כדורי הענק המרים האלה. למה למה למה? גם ככה קשה לנו.
האבנט דה ג'ויש פיפל סאפרד אינאפ?
כבר עברתי את קו השלושה ליטר. אני צמאה.
כמויות המים שעוברות דרכי, זה לא יאמן.
כאנעים. וריח של ג'יי בסדינים.
פרחים לשבת מאמא. (הכי בעולם)
אלתרמן
כרטיס מג'יי. רומנטיקן החצר ופסנתרן הבית.
והגורה, רואהלתוכי. (שומרת עלי).
זהו. אני קמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
