~

החדר נקי וקר. אני יושבת ליד שולחן שפעם היה שולחן תפירה וכותבת, כפות הרגליים מונחות על הרגלית שסבתא שלי הייתה מנענעת שנים, מעלה ומורידה את המחט דרך כל הבדים. תופרת מילים. מימיני דולק התנור, והספל של הקפה כבר ריק, והחדר מלא בנשימות וצלילים ושקט.

החדר נקי וקר. הכביסה מערבבת צבעים במחסן. הגורה מלווה אותי לשם, מוודאה שאין חתולים בחצר, רצה קצת לאורך הגדר בזמן שאני סוגרת את דלת הלול. התרנגולות חוזרות משוטטות היום שלהן הרבה לפניי, כששוקעת השמש, וכשאני מגיעה הן מכורבלות זו בזו במגירה מרופדת נסורת. ימים רגילים. מחר אהיה בת עשרים ותשע.

מחר אהיה בת עשרים ותשע. הפנים שלי התנפחו מאוד מהקורטיזון. אולי אצטלם, עגולה כסופגניה עם פקע'לך, או כצ'יפמאנק עמוס לחיים. הפנים אוגרות מים כשהגוף אוגר נתרן. זה יעבור. זה יעבור. ביום ראשון בדיקת הדם הגורלית שתגלה את האמת: האם הצלחתי להתגבר על ההתפרצות, או שמא הקורטיזון רק ממסך על האמת. בהרגשה- המינונים יורדים ואני נחלשת. זה לא מעודד, אבל אולי זה בגלל שהתרגלתי להיות בהיי של סטרואידים. אם החולשה עוד שם, גם בדם, אצטרך לקבל תרופה חדשה, ומה שיש בשוק הוא קצת דרמטי מדי למצבי העדין. התרופה הניסיונית עדינה יותר, אבל היא ניסיונית, ויש גם סיכוי לפצבו. אחרי התוצאות של בדיקת הדם ביום ראשון אצטרך להחליט אם אני רוצה. אם כדאי. עד אז אני יכולה לא לחשוב על זה. לו רק הייתי יכולה לא לחשוב על זה.

 ממחר - 20 מ"ג.

תיכף אתעטף במעיל ובכובע ובחושך ואקח את הגורה לטייל ברחובות הקטנים. יש לי כאב ראש עמום כזה, של יותר מדי מחשבות דאגות של בריאות ובדידות. אני צריכה הסחות דעת. אני צריכה מנוחה תודעתית. אני צריכה רומן לוהט. אני צריכה אהבת אמת. זו רשימת המתנות שלי, שתבואנה חזק ומהר (כדי להשאר), אפשר גם במייל.