~

חצות. אוזני המן בתנור. אני הופכת את המחשב, שופכת צלילים מתוכו, להרטיב את השקט. teitur. עוברים עלי ימים כאלה. לילות לבנים בלי סיבה. תמונות בלי מילים. אני הולכת לישון בסוף הלילה. קמה לקראת סוף הבוקר. מזיעה, זורקת מעלי את הפוך. השמש בוערת וחם. מתלבשת לאט. בדים דקים. יושבת בגינה עם משקפי שמש, שותה קפה. תולה כביסה. מאכילה את התרנגולות. במעבדה כבר התרגלו - אני באה מאוחר וגם כשאני שם אני נעלמת לתוך עצמי. איזה יכולת ריכוז יש לי, אלוהים אדירים. היום ישבתי שבע שעות רצוף. שכחתי לאכול צהריים. לא הלכתי לשירותים. פעם אחת קמתי להביא לי קפה וביסקוויט. וכל השעות האלה מה? יושבת וכותבת את המאמר הראשון שלי. על השולחן פרושים עשרות מאמרים, ואני אוספת מתוכם שורות בקצות האצבעות, משחילה אותן זו בזו וסביב התוצאות שלי, ליצור איזה אריג שרקומה בו תמונה שרואים בה עבר והווה ועתיד, אולי קצה של תובנה חדשה. זה לא משהו מרגש. סתם אפיון של איזה גן. קופי פייסט קופי פייסט. זה מעייף נורא. בסוף היום כואבות לי העיניים מהמחשב, אז אני לא כותבת.

אולי זו התחלה של דלקת עיניים. אולי זו סתם העייפות. קיבלתי היום תשובה מבית החולים - וכבר ביום שני הקרוב אני מגיעה לאיכילוב לקבל את העירוי ראשון. לאט לאט אני מתרגלת לקיום הזה, של חוסר הוודאות. קודם בגלל המחלה, אחר כך בגלל התרופות, ועכשיו עם הטיפולים. אני לא יודעת אם זה ישפיע ואיך זה ישפיע, וסקאלת האפשרויות רחבה מכדי לנחש. אני מניחה לזה. יהיה בסדר.

 החלאה משבת הבין סוף סוף את משמעות המילים "לא מעוניינת" וכבר יום שלם לא שלח לי הודעה ולא התקשר. האמת היא שגם בדייט עצמו הוא לא שמע את ה"לא", ואמרתי לו לא, והייתי מאוד ברורה. למעשה, אני ממש ברת מזל שיצאתי משם רק עם דוח חנייה והודעות סמס מטרידות. זה יכול היה להגמר ממש גרוע.

ריח של אזני המן. הכלבה ישנה. מאוחר. תיכף מקלחת. מים רותחים שירככו את השרירים. אני אעמוד תחתם שעה ארוכה. אצחצח שיניים תחתם, אנמנם. איים בזרם. סבון יחליק לי את העור. זו הפעם הראשונה בחיי שאני מכינה אוזני המן. אני שונאת פרג, אז הכנתי אוזניים אלטרנטיביות, עם מלית אגוזים. יצא מעולה. הנה תמונה של מה שיצא לי (פלוס תרגיל פוטושופ - פתק שלא היה):

מתכון מהיר:

מכינים מילוי (אני הרתחתי חצי כוס חלב עם רבע כוס מים, הורדתי מהאש והוספתי 50 ג"ר חמאה, שתיים וחצי כפות ריבת משמש, קליפה מגוררת מחצי לימון ואגוזי מלך קצוצים עד שהתערובת סמיכה). שמים את המילוי במקרר ובינתיים מכינים בצק פריך: שלושת רבעי כוס אבקת סוכר, שני חלמונים ו-200 ג"ר חמאה - לערבל כהוגן, להוסיף 2 כוסות קמח, לעבד עד לקבלת פירורים, ליצור כדור ולקרר חצי שעה. אחרי חצי שעה מרדדים את הבצק, קורצים ממנו עיגולים, מניחים לכל עיגול כפית מילוי בבטן וסוגרים לאוזני המן. אופים ב 180 מעלות חצי שעה. מתאפקים לא לגעת עד שמתקרר (כי בצק פריך חם מתפורר!). מחלקים לכל מי שאתם מכירים, כי זה נורא טעים ועדיף שזה לא ישאר אצלכם בבית. מלא חמאה וסוכר. 

ריח של אוזני המן. חג שמח, ובתיאבון.

נ.ב.

למישהו יש רעיון לתחפושת נוחה וסקסית שלא מצריכה יותר מדי הכנות מראש?