~

לו הקשבתי הייתי יודעת שהלילה ירֵד הגשם. הרוח המתגברת לחשה כל אחר הצהריים. האובך עלה מתוך שדות החרציות הצהובות אל שדות הראייה, והיה גם ריח הגשם, הרי אי אפשר לטעות בריח הגשם, נקי ומדגדג ומעורר כמו ריח סבון על עור. שכבתי במיטה, שבלולית, רחוקה מהחוץ המתחלף. בבוקר עוד עמדתי בפיג'מה בשמש, תולה כביסה, קוטפת לימון ושותה כוס תה, אקמול, טיפות עיניים, סירופ דבש ובצל. ימים לבנים ארוכים. התעייפתי מזה. אחר כך, מצוננת כהוגן התכנסתי חזרה אל השמיכות, מתחפרת, ישנה ומתעוררת ושוב ישנה, מתאמצת לשרוד שיעולים. חתול אפור התעורר, הסתובב סביב עצמו וחזר לישון. החלון היה פתוח, וקרניים טובות ציירו על תלולית השמיכות שעון שמש, ריבוע זוהר שהלך והתקצר ככל שהיום אזל. קראתי ככל שהרשו העיניים. רציתי לכתוב איך ציפורים ימתיכוניות מרעידות לי את דממת השבת כמו ברווזים על אגם אירופאי מתוח, כמו אנשים אחדים בחיי, אדוות רכות ואהובות של נוכחות שלווה, ולא הרגשתי איך בחוץ מפלרטטים רוח ואובך וריח של עוד מעט גשם בין אטבי הכביסה.

בלילה טיפות גדולות ירדו, צהובות מאבק. בעיניים עצומות ראיתי איך הכביסה היבשה נספגת, טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה. הושטתי יד לסגור את החלון. לא היה לי כוח לקום. חתול אפור התעורר, ילל והתחפר חזרה בשמיכות. מי שנרטב בלילה יתייבש בבוקר, לחשתי אליו. האבוקדו, גבוה מדי, התנדנד ברוח, ועטלפי הפירות, מכונפים וכעורי פנים, צייצו כמו עכברים.

יום קודם, חלושה אך נחושה, נסעתי בכביש המטפס לירושלים. בתיאטרון הופיעו "צליל מכוון", פס הקול של מדורות טיולים, ליטופי התבגרות וחלומות בהקיץ של נערה שפעם הייתי. של האישה שעודני. זו הייתה הופעה שלא הייתי מוכנה לפספס, ואפילו חולה, כי מי יודע אם תהיה עוד אחת אי פעם. קלפטר נראה לא טוב, מתנשף, קצר נשימה, אבל על הגיטרה החשמלית האצבעות שלו מרחפות קלות ומיומנות, מכושפות. לשלמה יידוב יש קול רך ומצמרר כמו ליטוף של אוהב, ושם-טוב לוי, שמי, מנגן כל כך יפה ושר בכנות כל כך גמורה, שאי אפשר שלא להתאהב. אז ישבתי שם, ליד נלוש, המשתכנעת היחידה (כל האחרים טענו שאני איזוטרית, ומי נוסע עד ירושלים ביום שישי בצהריים ומשלם שבעים וחמישה שקלים בשביל שלושת אלה) ובעיניים שלי נצצו דמעות של דלקת , התרגשות ונוסטלגיה. היה מעולה.

מהדירה של נלוש בירושלים חזרתי להכניס את הבגדים למכונת הכביסה. לכוס תה, אקמול, טיפות עיניים, סירופ דבש ובצל. לחתול אפור של בדידות מתחכך בקירות חדרים פנימיים, חסר מנוחה.