היא הייתה הראשונה שהטילה. קצת חצופה, קצת שחצנית. זו שבבוקר קמה ראשונה ובערב חוזרת ללול אחרי כולן.
היא הייתה הג'ינג'ית הכי בהירה, הכי זריזה, והכי פחדנית. מתרוצצת בדשא, בועטת בחול, שולפת תולעים בניקורים נוירוטיים. היא הייתה הכי שמוטת כרבולת (היה לה סגנון), חובבת סעודות דשא ואמבטיות חול. שרדנו ביחד תקופות קשות, אבל היום, היום היא איננה.
ג'ינג'ית שלי, אני אתגעגע. גם אחותך היפה שמטה כרבולת מאז שאינך. היא נראית לא טוב. אני מקווה שהיא תשרוד את הפרידה.
איפה שלא תהייה רוחך המקרקרת, אני מקווה שהיא מוקפת גרגרים וזרעונים, מים טריים וחסה לרוב.
תנצבק.בק.בק. או מה שלא אומרים כשתרנגולת מתה.
חבל.