~

טיפות של אחרי מקלחת מחליקות על עירום להתוות שבילי אצבעות של איש שכבר הלך. זה פוסט ראשון לאוקטובר. אומרים שבלילה יהיה לנו קר. דלקות בשתי הברכיים ועשר אצבעות נפוחות לא יעצרו אותי. בדרך חזרה מהמושב הכביש ישר וארוך ובקצה שלו השמש חלמונית וכתומה וגדולה, כבר לא מסנוורת, כמו מנהרה זוהרת שתיכף אסע לתוכה. אחר כך הכביש מתפתל בין ההרים, ובכל עמק יש לי שקיעה ועם כל פסגה היא זורחת. החלון פתוח במאה קמ"ש והרדיו כבוי. יש מעט מכוניות ושקט כזה של נסיעה בין חושך לאור. מההר לשפלה למישור. העולם כולו מעברים.

כשהייתי קטנה הייתי בחוג קרמיקה. אמא שלי שומרת עד היום קערות כעורות (דבר דבור על אופניו שיק ;) ). ופתאום מתחשק לי לחזור לחימר. אני כבר מדמיינת אותי רכונה על אובניים כבדים בחצר, מתחת לעץ האגוז, או אולי דווקא מתחת לאבוקדו, מחליקה קעריות של חרס. אני מוכרחה להרשם לפני שמתחיל הסמסטר, אחרת אני לא אצליח ליצור לזה זמן. (מישהו מכיר חוג קדרות טוב באזור המרכז?).