~

כמוהו,

גם אני גיליתי דברים חדשים למדע,

גם אני הלכתי בדרך שלא הלך בה אדם לפני

וגם אני יודעת דבר או שניים שאיש אינו יודע.

ומסכת הפרסום של תגלית מדעית היא באמת נוראה. ובכל זאת.

אז קבלו אותי במחיאות כפיים סוערות. היום התקבל המאמר הראשון שלי לעיתון מדעי לא רע. זה הישג מכובד למדי, במיוחד לפושטקית שכמותי שאין לה שום צורך בפרסומים מדעיים, כי אין לה שום כוונה להמשיך לדוקטורט. (ששש. אל תגלו לבוס שלי. הוא עוד לא יודע). אני חייבת להסתייג ולומר, שחלקי המנטלי במאמר הזה היה דיי מינורי. התחלתי לעבוד עליו בימים הראשונים שלי במעבדה. לא ממש הבנתי מה קורה. אמרו לי "תעשי את הבדיקה הזו", ואחר כך "תבדקי גם את זה" וגם "תלמדי איך מודדים עם המכשיר ההוא מהטכנאית ההיא ותסעי לשטח למדוד", ואני עשיתי הכל זה כמיטב יכולתי, וככה יצא שתוך כדי למידה של כל מני טכניקות עבודה ובדיקות השלמתי את רוב הניסויים של המחקר. המנחה שלי כתב את המאמר, אני הכותבת השנייה, זה מכובד מאוד, אבל בפועל לא כתבתי שם כלום. קצת עשיתי תיקונים והגהות. לא פלא שאני מרגישה קצת מרוחקת. אתם מבינים, הייתי שותפה, אבל זה לא הבייבי שלי. ואני מרגישה את זה במיוחד עכשיו, כשעל המחשב שלי מתגבש מאמר שאני כותבת לגמרי בעצמי, מהתוצאות של הניסויים שאני תכננתי ואני כיילתי, ואני ניתחתי, ואני פענחתי, שאם וכאשר הוא יתפרסם, הו, אז אני אהיה גאה.

אבל תכלס, למי איכפת מסנטימנטים. שנה וחצי לתוך התואר, מאמר אחד ביד, מאמר שני על המחשב. חסרות לי עוד כמה תוצאות מציקות של ניסויים שעושים את החיים מעניינים (שלא לומר, קשים), ואם הכל ילך כמתוכנן, תוך חודשיים שלשה גם המאמר השני הזה יהיה בדרך לדפוס, לעיתון יותר טוב אפילו. כיפאק היי. מגניב לחקור משהו שכמעט אף אחד לא מתעסק בו. זה גם קשה, ומאתגר, אבל גם כמעט כל תגלית שלי היא חדשנית וראויה לפרסום. זה אחלה.

הסמסטר האחרון עוד רגע מתחיל ועוד לא התחלתי לכתוב את התזה. איזה לכתוב. אני עוד רחוקה מלסיים את הניסויים שהתיימרתי. אבל אל דאגה. יהיה טוב.  

אה, ורק שתהיו בעניינים - חזרתי עכשיו מטיול עם הכלבה, ובאמצע הדרך ירד עלינו מבול! טיפות גדולות גדולות וריח של אבק. איזה כיף.

ושירו של שרוליק:

שרוליק חי, אבל לא זז הרבה,

קצת אוכל ושותה, ובעיקר מתחבא.

בסך הכל זה הגיוני ומובן מאליו.

גם אתם הייתם מתחבאים

אם לא היה לכם זנב.