~

אלה לא דייטים, הפגישות האלה עם הבחורים הזרים בקפה או בים או בפארק. אלה פגישות. עם בחורים זרים. לצורך היכרות. זה לא אודישן. זה לא מבחן. סתם, פגישה עם בחור זר, שהוא לא במקרה בטווח הגילאים שעשוי להתאים. אבל זה לא אומר שהוא מוכרח. וזה לא אומר שיש לך סיבה להתאכזב אם הוא לא. כי בדרך כלל הם לא. אבל זה קצת מבאס, כשהם לא, כל פעם מחדש. כי  הדבר הראשון שנדמה לך זה שאולי זו את שהיא לא.

לא שהיה קטסטרופה. בכלל לא. סתם לא המריא. משהו לא עבד. אבל זה לא סתם, שמשהו לא עבד, כי זה שוב שמשהו לא עבד, ומאחר ואת בחורה לוגית, כנראה שאין לך ברירה אלא להחליט שכנראה זו את. כי מהצד שלך, את יכולה להצביע על דפוס. אבל זה לא נכון. את יודעת שזה לא נכון. קודם כל, כי היו שני אנשים בלא הזה, וחוץ מזה, כי הנה, יש אנשים שאיתם את לא ככה. יש אנשים שאיתם את מצחיקה. יש אנשים שאיתם את חכמה. ומעניינת. אז אם משהו באינטראקציה לא עובד, את לא אשמה. גם הוא לא אשם. יכול להיות שהוא נהדר. ומעניין. ומצחיק. וחכם. אבל לא איתך. ואת לא איתו. וזה בסדר. ובדרך הבייתה את אומרת לעצמך, זה בסדר שזה לא עבד. אולי אפילו מזל שזה לא עבד. כי אולי בפעם הבאה תפגשי את זה שאיתו יהיה כן. ויהיה לך ערב נהדר, שאחריו יבואו עוד המון ימים נהדרים. כן כן. צריך לשמור על אופטימיות. צריך להמשיך ולצאת. צריך להכיר בחורים זרים. כי בינתיים את לבד, והלבד הזה בודד נורא, וכבר בוער בך העור מרוב הזדקקות לחיבוק.

בלילות את יושבת על הספה. החלון פתוח ודרכו החושך, רך ומלטף כמו אצבעות. בלילות כותבת מילים כדי שיקרא. אף אחד לא יכול להיות כמוך. קשה נורא למצוא אותך ואני כאן.