~

יש לי המון דברים לחשוב עליהם. המון סמני שאלה. המון אי וודאויות. רשימה חלקית ביותר:

1. RACE של הקצה ה 5' של הגן שלי, שפשוט מסרב לשתף פעולה, למרות הטכניקה המתוחכמת שמצאתי. היום הזמנתי סט פריימרים שלישי. אני יודעת שלרובכם זה ג'יבריש, אבל זה מאוד מטריד אותי. אם אני רק אצליח בניסוי הזה, אני אוכל לעשות טרנספורמציה וקומפלימנטציה לצמחים המוטנטים (שכבר קיימים), ותוך חודשיים יהיה לי מאמר מעולה בנושא "חם", שיש לו סיכוי טוב להתקבל לעיתון מעולה (כבר התחלתי לכתוב), וגם פרסום של גן חדש ב NCBI. ססאמק. שיצליח כבר.  

2.  סמנריון. עוד שבועיים. הרבה אינפורמציה מסתובבת לי בראש, ואני צריכה להחליט איך להציג אותה. אני אוהבת סמנירים. אני גם טובה בזה וגם לומדת ככה הרבה יותר מאשר כשאני לומדת למבחן, אבל זה דורש ממני הרבה קריאה, ומאחר ואני בחורה אינטרדיציפלינרית, תמיד אני מוצאת את עצמי מרחפת ממחוזות הביולוגיה לאספקטים הכלכליים / אומנותיים / קריקטוריסטיים / ספרותיים / משחקי מחשב/ קולנוע ואנימציה שקשורים לתחום. זה כיף. זה מעשיר, אבל זה גם מעייף. מנטלית. עייפות טובה.

3.  קונפליקטים בין הרגש לשכל. פעם, במצבים כאלה, הייתי תמיד מקשיבה לבטן. תחושות בטן הן משהו שאי אפשר להתחרט עליו. את פשוט מרגישה שזה מה שנכון, וזהו. ואם מתגלה שטעית, את עדיין יכולה להגיד לעצמך "באותו זמן, זה הרגיש לי הדבר הכי נכון לעשות". אי אפשר להתווכח עם זה. אבל הפעם, איכשהו, הרציונאל שלי מתעקש לקחת חלק בהחלטה (אני מדיימנת פתאום את "בראש של הרמן"), ואני מתייסרת בין חוסר הרצון לפגוש אותו בכלל להגיון הטוב שמבקש לפגוש אותו שוב, לכל הפחות.

חלק מהעניין הוא שהכל כל כך מכאני כל הזמן. ולמי בכלל יש חשק לדייטים? דייט זה חרא. זהו. לא רוצה דייטים. לא לספור אותם ולא לדעת מה הולך לקרות בהם. אני רוצה להכיר אנשים חדשים ולעשות איתם דברים כיפיים, כדוגמת טיולים מסעדות קולנוע הופעות ושאר קצתרבות שמזמן לא עשיתי. ואם יהיה כיף ביחד, ונהיה חברים, נדבר, ונרצה להייטיב כל הזמן, ולשמח, ולעודד, ולהיות שם בשביל, ונדאג, ונתגעגע. ואחר כך יבוא גם השאר. מגע יכול להרגיש, ויכול לרגש, אבל לא ליצור רגש. רגש לא גדל כמו חיידקים בצלחת. שלושים ושבע מעלות בלילה אחד. 

4. תחרות כתיבה כלשהי. מעולם לא השתתפתי בשום דבר כזה. התחרות קטנה יחסית, והפרסים טובים (כמה אלפי שקלים, לשלושת המקומות הראשונים). אני רוצה לשלוח משהו (אפשר שירה או פרוזה), אבל אני לא יודעת לבחור מכל הדברים. שום דבר לא נראה לי טוב מספיק. אני יודעת שאני מחמירה עם עצמי, ובא לי לשלוח משהו, לנסות בכל זאת. שירה? פרוזה? ומה מכל הדברים? איך לעזאזל מחליטים?

5. דרושה פעילות אירובית, חד או דו שבועית, לא יקרה. חשבתי אולי לחזור לרוץ. אבל אני צריכה לעשות את זה מאוד בהדרגה. כי אפילו שאני כבר חיית פילאטיס גמישה ומתחזקת, אין לי בכלל סיבולת לב ריאה. דרוש/ה: מישהו לרוץ איתו. בלילה. אבל כמו חוג. יום ושעה קבועה. אולי א' ירצה. אולי טוקה, כשהיא תחזור. אולי יש פה מישהו שרץ ממילא ומחפש חֵברה מתנשפת?

6. שבוע הספר. מחר אלך להתנחל באיזה "צומת ספרים" ולבחור כיצד להשקיע את השקלים שאין לי. דרושות המלצות על ספרים שהם לא החדש של גרוסמן. אני מתכוונת למטבע הלשון "החדש של גרוסמן" כשם תואר לספרות רבת מכר שכולם מדברים עליה. בשבוע הספר הזה אני רוצה לקנות דווקא ספרים מהמדפים האחוריים. ועדיף סיפורת. אפשר של כאלה שהוציאו ספר אחד מעולה שמעטים שמעו עליו. יש לכם המלצות? אל תתביישו.

וכדי להסיח את הדעת, הכנתי עוגיות, וגם, זוכרים שלפני חודש סיפרתי לכם איך החלטתי להכין ליקר שסק, לפי המתכון שכרובי הטוב נידב? אז זה נראה ככה:

אפשר למצוא את זה פה. כרובי הכין אותי לחצי שנה המתנה, ועבר רק חודש, כמעט. ידעתי שעוד חזון למועד, אבל צריך לערבב, אז הערב הלכתי לבדוק מה קורה שם, במחסן, בתוך הבקבוקים. מה שגיליתי, שימח אותי מאוד:

הסוכר נמס (לא לגמרי, אבל רוב רובו), והבקבוקים, שלא הייתה בהם קודם טיפת נוזל, מלאים עכשיו בסירופ גרעיני שסק, שיש לו ריח מעולה  של... שקדים! צילמתי מקרוב, שתוכלו לראות, ואחר כך ניערתי קצת.

כרוב יקר, עושה רושם שזה ייקח הרבה פחות מחצי שנה. למעשה, נראה לי שתוך חודש אנחנו מוכנים לאלכוהול... כיפאק היי!