~

578 מילים.

9 פסקאות,

52 שורות.

מוכן.

שישה עותקים בשש מעטפות חתומות. טופס הרשמה. עותק דיגיטלי.

תחרות ראשונה שאני מעיזה, חסרת בטחון, מתה מפחד.

לילה לפני ההגשה, יש לי תחושה מוזרה נורא. אני קצת שמחה וקצת מתרגשת, אבל יש בי בעיקר עצבות גדולה של פרידה. אני מרגישה שאני מאבדת משהו, ואני לא לגמרי מבינה למה ומה. עשיתי כמיטב יכולתי למען המילים, ועכשיו צריך לשחרר אותן. לתת להן להתקיים בזכות עצמן. הן בסדר, אני מרגישה שהן בסדר, ועדיין אני מודאגת. ועדיין אני פוחדת. ובא לי לוותר על הכל ולהחזיר את המעטפות למגירה.

אבל לא. אני אגיש. אני מוכרחה. הבטחתי לעצמי.

הנצחון שלי בתחרות הזו יהיה ברגע שבו אושיט מעטפה גדולה, שבה שישה עותקים בשש מעטפות חתומות, לאישה זרה. צעד ראשון ביציאה מחשכת לילות הכתיבה אל האור. 

 נ.ב.

גם במעבדה קורים דברים. היום פתאום היה לי נורא קשה לעצור את הניסויים וללכת לקורס. רציתי להמשיך לעוד ניסוי, להתקדם. כיף לי. אני חסרת סבלנות ומלאת להט ואתגר. מישהו (ספרדי כפול מנייאק) פרסם (לפני!) חתיכה קטנה מהגן שאני עובדת עליו. אלוהים אדירים. חשבתי שהנושא שלי מספיק איזוטרי כדי שלא תהיה לי תחרות. אז עכשיו יש מרוץ. למרות שהוא פרסם חתיכה מהרצף, לי יש חתיכה יותר גדולה (לעזאזל, בשבוע הבא, אם דברים לא יתחרבשו שוב, יהיה לי את הרצף המלא). הם לא יודעים שאני קיימת, ואני אנצח. ששששש. אל תגלו.