| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2003
מקוֹם.
הבית של סבתא שלי עומד לו ריק כבר כמה חודשים, ספוג ריחות והבזקי זיכרונות של אהבה אין קץ וצחוק מתגלגל וקריצה ופרוסה עם חמאה ומחלה ושיער שנושר וכסא גלגלים ואבדן זיכרון וגוף מתרוקן וחוסר אונים ואין.
והבית קטן וישן ומוקף בחצר גדולה, והוא בעיני גן העדן. אבא שלי אומר שברגע שיגמרו לפנות אותו הוא יושכר, והימים עוברים ולא מפנים, כי נדמה שפשוט אי אפשר. הכל מסובך כל כך, ועדין, ובלתי אפשרי...
אלה לא רק החפצים שהיו שם תמיד ונדמה שהם השרישו לתוך הרצפה הישנה. יש כאן איזה כישוף: אתה מרים איזה חפץ, וכמו כדור בדולח הוא מראה לך תמונות בהירות של ימים אחרים. ובלילה אפשר לשמוע את הקירות מדברים. באמת שאפשר.
כבר עברו חודשים, והבית עומד לו ריק, מגדל עשבים שוטים בחצר ושקט בין הקירות. אם מסתכלים עליו טוב אפשר לראות איך נחרצים בו קמטים של געגוע. הוא גוסס, הבית הזה. הוא גוסס והוא לגמרי לבד.
היום שוב נסעתי אליו אחרי יותר מחודש שלא הייתי. חתולה פרצה לתוכו והמליטה, והבית התמלא פרעושים. כשחיכיתי למדביר טיילתי לאט בחצר הנבולה. הדשא גבה והצהיב. הפרחים נעלמו. עשבים שוטים השתלטו על הערוגות כמו כנופייה על רחובות ניו יורק. הכל נראה עזוב וזר. אפילו הנדנדה חרקה כמו מתוך תפאורה של איזה סרט. רק העצים השקיפו מלמעלה, הצלו עלי, אוהבים.
עצוב לי כל כך.
הבית הזה, נדמה לי שהמילים אסופות בו, מהדהדות בו בין הקירות...
אני רוצה לכבוש אותו בשקט, להנשים אותו. להחיות.
לבשל במטבח הקטן. למלא את האוויר העומד בריחות של עוגה והמהום שיר ישן. לגזום את השושנים שנבלו. להשקות. לשתות לימונדה קרה מתחת לעץ האגוז הגדול ולכתוב.
פוקי כבר מרגיש קצת יותר טוב. הוא מרים אלי ראש, מהורהר. את גרה אצל ההורים ובקושי מחזיקה את עצמך ואת הכחולה. איך את רוצה להחזיק גם בית? ולנסוע שעה כל כיוון ללימודים? ולעבודה?
את חולמת, ליתוס. לכי לישון כבר. מאוחר. פוקי מתמתח ומפהק.
והכל מסובך ועדין ועצוב, וכנראה שהוא לגמרי צודק.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
