~

אני יודעת שהיא מגרגרת כשהיא מבסוטה מהחיים. אנחנו באמצע הדשא. היא יושבת בחיקי. היא שבעה והערב נעים. אני מלטפת אותה ומנוע קטן נדלק לה בבטן. היא מגרגרת. זה נעים וממכר. אבל אז, אז הכלבה מתקרבת, עם הראש הגדול שלה. הקטנטונת מתכווצת, ומחפשת מחבוא מתחת לרגליים השלובות שלי. אני משתדלת רק להשגיח ולהתערב רק במקרה של סכנת חיים. אני מאמינה שצריך סבלנות וצריך לתת לדברים לקרות מעצמם. הכלבה דוחפת את הקטנטונת עם האף שלה, ומתחילה ללקק אותה. היא מגושמת, וענקית. הקטנטונת בגודל האף שלה. זה מחזה סוראליסטי לגמרי. הכלבה מלקקת אותה באקסטזה פראית, דוחפת עם האף. זה לא נראה לי נעים, אבל אולי זה דווקא בסדר?  אני מחפשת סימנים.

הקטנטונת כבר רטובה לגמרי. תחת הלשון העצומה, היא  נשכבת על הגב, ומגרגרת. כשכלב נשכב על הגב נוכח כלב אחר, זו כניעה. זה לא אומר שטוב לו. זה אומר שהוא מרים ידיים ואומר - תעשו לי מה שאתם רוצים. הנה. הנה. קחו. בדרך כלל כשזה קורה הוא מפוחד, אלא אם כן זה מתוך משחק, אבל אז קל לראות את החיוך והזנב המתכשכש. בשני המקרים הוא יכול לקום בזינוק מהיר ולהחליט שעכשיו הוא תוקף, מתוך משחק, או מתוך פחד. חשוב לדעת לקרוא את הסימנים ולהחליט מתי להתערב.

וחתול מגרגר? יש גרגור של סטרס, או שגרגור זה תמיד "יופי טופי החיים דבש?" להניח לליקוקים הללו, או לעשות הפרדת כוחות?

בחיים לא היה לי חתול, זה קצת כמו ללמוד שפה חדשה.