~

בימים האחרונים אני בעיקר כותבת. יש לי שני סמינרים גדולים להגיש עד סוף החודש, יש לי כתיבה מסחרית עם דד ליין בשבוע הבא ויש לי להתחיל לכתוב את התזה שלי (אמאל'ה).

חוצמזה, הסכמתי גם לכתוב את התזה של מישהי אחרת. תוך חודש. תמורת הרבה כסף. אני יודעת שזה נשמע הזוי, אבל אני ענייה, אז לא איכפת לי למכור את הסחורה. 

בקיצור, אוגוסט מסתמן כחודש של כתיבה מאוד אינטנסיבית. אני מקווה לשמור על שפיות ובריאות. קשה לי כל כך הרבה שעות מול המחשב. אני לא יודעת איך אנשים שעובדים בזה מסוגלים, פיזית, לשבת מול המחשב כל כך הרבה שעות. אני חושבת שאני אתחיל לשים לי טיימר להפסקות, כי בשלושת הימים האחרונים שקעתי לתוך הכתיבה כל כך עמוק, שלא קמתי במשך חמש שש שעות, ואחר כך עשיתי פיפי ואכלתי ושתיתי קפה, וישבתי עוד חמש שש שעות. אני שומרת בלי בעייה על הריכוז לאורך זמן, אבל זה לא נראה לי בריא. היום ממש כאבו לי העיניים.

ותחילת סוף התואר. כתבתי על זה פוסט שלם ומחקתי. אני לא יודעת למה. אולי כי הוא היה ארוך ומנוסח גרוע ובכלל לא כתבתי בו את מה שבעצם רציתי להגיד: שזה קצת מפחיד אותי פתאום, כשהערפל הלא נודע של "אחרי התואר" מסמיך. אני כבר לא יכולה לטעון שהוא רחוק, מעבר להרי החושך. פתאום אני יכולה לראות אותו מזדחל לי על קו האופק, מוחשי. מתקרב.

אקטואליה במייל -

ולבקשת הקהל:

לילי והגורה, ביומיים שהיא הייתה בבית, לרגל ניקוי וטיפול נגד פרעושים שעשיתי בלול. עכשיו היא כבר חתולת גינה, והלול משמש לה כמקלט מדיני, למקרה שהיא צריכה מקום בטוח שהגורה לא יכולה להכנס אליו.  

נכון שאם אני מסיימת פוסט עם תמונות כאלה, כל מה שכתבתי קודם לגמרי נמחק לכם מהתודעה, וכל מה שנשאר שם זה "יווווו איזה ממי!!!!!1111111111" ?

ככה חשבתי. ריסט למוח.

נו מילא.

אני עושה את זה לעצמי מדי ערב.