~

פתאום עלתה אפשרות תעסוקתית מגניבה. מצד אחד אני רוצה להתנפל עליה. מצד שני, נדמה לי שהיא קצת משאירה אותי במקום.

מצד שלישי, אולי המקום הזה הוא המקום שלי?

חשבתי להתחיל בתהליך כדי לא לפספס את ההזדמנות, ולהחליט עם עצמי בזמן שבין קורות החיים לזימון לראיון.

שלחתי.

הזמן הזה נמשך, הממ, שש דקות בדיוק.

שיחה טלפונית קצרה הובילה לזימון לראיון בשבוע הבא.

אמרתי לה בכנות, שאני עוד חושבת על זה, אם זה מתאים לי כרגע. הם דורשים התחייבות לשנה ואני בדצמבר מסיימת את התואר ולא לגמרי יודעת מה יהיה אחריו. היא הייתה נחמדה וניסתה לשכנע אותי לבוא לראיון בכל מקרה. "אנחנו לא נחזיק אותך בכוח", היא אמרה לי, "אבל אם יהיה לך זמן פנוי - מאפריל תהיה לנו המון המון עבודה לספק". ואם לא, אצטרך לשלם 500 ש"ח תמורת ההכשרה.

אני מניחה שאני אלך לראיון. זה תפור עלי, ואני אתקבל. אבל מה יהיה אחר כך?

כי מצד אחד אני במקום שמבקש לעצמו עבודה מסודרת, עם שגרה, עם משכורת ראויה, עם פנסיה וקופת גמל וימי חופשה ושעות נוספות.

מצד שני אני יכולה, אם אני רוצה, למלא את הימים שלי בעבודות פרילנס מגוונות ומגניבות, בהדרכות מכל מני סוגים, ובכתיבה, ואולי גם לחזור לטיולים של שבת. זה ידרוש ממני יותר עבודה בתיאומים בין פרוייקטים ותאומי מס וכאלה, אבל זה יהיה ורסטילי ולא משעמם לרגע. אני יכולה לנסות את זה שנה. אבל אולי אני כבר גדולה מדי בשביל לנסות שנה? אולי אני חוזרת למקום הישן והמוכר של ההדרכה כי אני קצת פוחדת מהחדש (לעבוד במחקר? לנצל את שני התארים שלי? לעשות קריירה?) ואולי זה פשוט כי במקום הזה, הישן והמוכר, באמת טוב לי ?  איך יודעים?