| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2003
 רחוב השדה 3.
לפעמים אני רוצה להסתכל על העולם כמו פעם, כשהייתי קטנה. לעמוד על המרפסת שלנו, ברחוב השדה 3 , ולחשוב כמה העולם מוזר מהזוית הזו, של קומה חמישית, וכמה מוזר הוא בטח נראה מהקומה של אלוהים. לדמיין שכל האנשים הם בובות קטנות של לגו והמכוניות הן צעצועים כמו המכוניות של יובל.
לפעמים אני רוצה להסתכל על העולם כמו פעם, כשעמדתי על המרפסת גבוה ופחדתי שיפלו לי המשקפיים, אז לחצתי אותן חזק על האף עד שהן השאירו לי פס אדום בין העיניים, ואמא שלי חייכה ואמרה שעדיף פס אדום על האף מאשר משקפיים שבורות על המדרכה, ובכלל שאני לא אעיז להתכופף למטה חס וחלילה.
ואני מתכופפת כי אני רוצה להסתכל על העולם כמו ציפור. לדמיין שאני עפה, אבל רק ביד אחת, כי היד השניה צריכה להחזיק את המשקפיים. מעניין מה עושות ציפורים שלא רואות טוב. אולי תאונות עם מטוסים.
על המרפסת של הקומה החמישית יש רוח קרה שמעיפה לי קצוות של שיער מהראש שמדגדגות לי את הפנים, אבל אני לא יכולה להזיז אותן כי יד אחת שלי מחזיקה את המשקפיים ויד אחת מרחפת, אז אני רק מחייכת בגלל הדגדוגים ונזהרת שאמא לא תראה שאני מתכופפת למטה כי אז היא תכעס נורא.
אחר כך אני חושבת שאם פתאום אני אבכה אז אנשים יחשבו שיורד פה גשם וילכו להביא מטריות, וכל הרחוב יראה באמת כמו שדה של פרחים... אבל אין לי דמעות וגם הטיפות של הרוק, עד שהן נופלות חמש קומות כבר אין שם אף אחד, ואמא שלי כבר קוראת לי לצחצח שיניים כי כבר מאוחר, אז אני לא יכולה לחכות שמישהו כבר יעבור ויצמיח לי מטריות ברחוב השדה שלוש, שמאז החורף נבל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
