~

קראתי לה. היא מבינה גם בלי שאגיד. לקחתי את הרצועה ונעלתי את הדלת. בינתיים היא רצה, מכושכשת כולה, לחכות לי ליד השער, מתרגשת כאילו מי יודע מה (טיול!!! כמו בכל ערב!!!). 

ואז פתאום לילי, שתמיד מלווה אותנו לאורך השביל (דרך התפוזים עד לפיטאיה)  ומחכה ליד השער כד שאנחנו חוזרות, החליטה שגם היא רוצה טיול. אז מה אם היא חתול. אז היא באה.

וככה הלכנו לנו ברחובות הריקים, בערב המופלא הזה, שיש בו ריח של גשם ורוח טובה של עוד-מעט-ראש-השנה, ו- תיכף-שבוע-חדש: בחורה (בסוודר דק), גורה (ענקית ומאושרת) וחתלתולה (תואמת, הרפתקנית מאוד).

אם הייתי רואה אותנו - הייתי נעצבת שאין לי מצלמה. זה היה מחזה נהדר!

צריך לשמור על פרופורציות.

עדכון למחרת: גם היום זה קרה.  :)