~

1. בבוקרו של ערב חג, באו שניים, עם סולם, משור חשמלי ומצברוח טוב, כדי לגזום אצלי שני ענפים גדולים שחוסמים את האור: אחד של הפקאן, ואחד של האורן.

על הפקאן כבר כתבתי כמה פעמים, אבל אפעם לא סיפרתי על האורן. אולי זה בגלל שהאורן שלי, למרות כל הגודל שלו - לא שמים לב אליו. קצת כמו רקע של תמונה מלאת פרטים. הוא ענק וזקן ועומד בפינה של החצר ליד חבלי הכביסה ומסתיר ממני את השכנים, או אולי אותי מפניהם. וגם את השמש. ועוד מעט חורף והשמש יקרה.

הרעש היה נורא, והריח חריף וחזק. אני לא אוהבת כשגוזמים עצים. זה מכאיב. זה אלים.  ישבתי עם הקפה שלי מנומנמת והסתכלתי עליהם עובדים. השכנים מהבניין שמאחורי כעסו (שכן ערס: "יא בן זונה מה אתה עושה בשבע בבוקר?!") אחר כך ענף גדול נפל על חוט הטלפון של השכנה (השכנה: "לא נורא! לפחות יהיה לנו אור! אולי יהיו לימונים!") וחתיכה אחת גדולה על חבלי הכביסה שלי (אבא שלי: "אל תדאגי. אני אתקן לך").

עכשיו, אחרי כל זה, באמת נפתחו השמיים. הגזם פונה, תוקן הטלפון של השכנה , חבלי הכביסה שלי נמתחו, ויש אור. המון אור. זה יהיה טוב לצמחים, אבל אני עוד אצטרך  להתרגל לנוף הבניין שמאחורי, לדיירים שבחלונות, ולאפשרות החדשה שמישהו יכול לשבת, ולתצפת לי לתוך החצר.

ריח דבק ואורן.

2. ליקר שסק. כי עברו 5 חודשים, ובאמת כבר הגיע הזמן.

כל הסוכר כבר נמס, ורוב הגרעינים צפים.

צילמתי על אדן החלון במטבח, אבל עד היום הבקבוקים גרו באפלולית המחסן ונשכחו מלב.

מסננת הבד הזו הזכירה לי שפעם רציתי ללמוד גבנוּת. אולי זה יהיה הפרוייקט הבא.

קיבלתי סירופ גרעיני שסק צהבהב מהמם עם ריח חזק של אמרטו (ליקר שקדים).

אחר כך מהלתי (עם וודקה) ל- 30% אלכוהול, לקחתי נשימה עמוקה - וטעמתי.

זה יצא מעולה, מעולה מעולה, כיפאק היי.

זה היה אחלה פרוייקט.